ארץ נהדרת

האחים כהן מחזירים עטרה ליושנה עם סרט אפל, רווי הרוגים ומתובל בפסיכוזה קלה. אפרת אסקירה מאוד מרוצה מ"ארץ קשוחה"

ג'ואל ואיתן כהן זכו באוסקר הראשון והיחיד שלהם עד כה על התסריט המקורי שכתבו עבור "פארגו" ב-1996. האזכור הזה רלוונטי משום שסרטם החדש, "ארץ קשוחה", הוא הראשון מאז "פארגו" שנמצא בסטטוס דומה בחישובי האוסקר המתקרב. הסרט מועמד לשמונה פרסים ("פארגו" היה מועמד לשבעה), הוא נישא על גלי הערכת המבקרים ובעקבותיו אדוות של מועמדויות וזכיות בפרסים אחרים.

ייתכן ש"ארץ קשוחה" לא יניב לכותביו אוסקר שני עבור תסריט מעובד. אם זה יקרה, זה יהיה רק בגלל התחרות הקשה עם פייבוריט אחר - "זה ייגמר בדם" שכתב וביים פול תומס אנדרסון - ולא בגלל ש"ארץ קשוחה" לא ראוי לאוסקר. אלא שאם הזכייה אכן תגיע, היא תהיה בגדר השלמת מעגל נאה, שכן סרטם החדש של האחים כהן הוא במידה רבה הגרסה הבוגרת והקודרת יותר של סרטם זוכה האוסקר הקודם.

"ארץ קשוחה" מתרחש בטקסס ומקסיקו בשנת 1980. מקרה אחד מניע את העלילה – לואלן מוס (ג'וש ברולין - ככה חומקים מאלמוניות יחסית בגיל 40), רתך במקצועו וצייד להנאתו, מוצא מזוודה ובה 2 מיליון דולר, ולוקח אותה לעצמו. המזוודה נמצאה בסמוך לזירת פשע רוויית הרוגים וסמים, כך שהיעלמות הכסף לא עוברת בשקט ולואלן הופך לצד הנרדף במצוד מדמם, כשאחריו דולקים רוצח מטורף אחד (חאוויר ברדם - כל מה ששמעם נכון. הופעה מבריקה), שריף מקומי (טומי לי ג'ונס - שוב איש חוק בוגר, אך מרתק) ועוד כמה גורמים עויינים.

אף על פי שהסרט הוא עיבוד נאמן לרומן מאת קורמק מקארת'י ("לא ארץ לזקנים", כשם הסרט באנגלית), הוא של האחים כהן ברבדים רבים של העשייה בו. כבעבודותיהם הקודמות, גם כאן הכהנים נוטלים סגנון קולנועי ומייצרים את הגרסה שלהם עבורו, תוך מחויבות עמוקה לחוקיו. "ארץ קשוחה" הוא מותחן ומערבון. ככזה, הקצב שלו מהיר והדוק. הצילומים של ערבות אמריקה רחבים והדמויות, גם הזניחות ביותר שבהן, עשירות בז'רגון וניואנסים מקומיים שגם מייצרים את ההומור החכם של זוג הבמאים-תסריטאים.

תפנית בעלילה

אלא שכחצי שעה לפני סופו של הסרט, פייד אאוט משמעותי אחד והסצינות הבאות אחריו מבהירים שעל אף היותו של "ארץ קשוחה" נהדר בכל מה שהיה עד כה, עיקר עניינו אחר והגותי יותר. זו היתה אמנם ידו של לואלן על מזוודת הכסף ולא יד המקרה, אולם המקריות האכזרית היא אולי המאפיין הבולט ביותר של הסרט הזה. "דברים קורים", אומר לואלן לרעייתו (קלי מקדונלד - הסקוטית, במבטא דרומי ראוי להערכה), עת היא נאלצת לארוז את חייה ולהימלט. מאוחר יותר בסרט אותה רעייה שואלת שוב "מדוע?" ומקבלת את אותה התשובה. הסיבה להתרחשויות - וב"ארץ קשוחה" ההתרחשויות ברובן טראגיות - לא תימצא בחוק או חלילה במוסר. למעשה, הסיבה לא תימצא, כיוון שאינה קיימת.

המערבון האמריקני הוא זירה נכונה לדיון על טבעם של הטוב והרע, שכן הגדרתם של הערכים הללו נמצאה תמיד בבסיסו של הז'אנר. אלא שגם במערבון הגנרי בו השריף מושחת ופורע החוק הוא זה שמשיב את הסדר על כנו בעיירה נידחת אי שם במערב, הצדק גובר לבסוף והאשמים באים על עונשם. לא כך ב"ארץ קשוחה". האויב הגדול של המוסר הוא יד המקרה וכאן, כוחות הטוב לא מסיימים עם ידם על העליונה. גם הבמאים לא נחלצים לעזרת הדילמה המוסרית ולא נזעקים להעניש את האשמים. כי במקום שבו המקריות שלטת אין גם אלוהים, לא בצורת הישות הטובה המכוונת וגם לא בצורת זוג במאים.

וכך חיות ומתות רוב הדמויות של "ארץ קשוחה" בלי שהן קובלות על השרירותיות, חוץ מאחד - איש החוק הוותיק, השריף בגילומו של טומי לי ג'ונס, שהוא גם הדמות ה"זקנה" ביותר בחבורה. מוקדם בסרט עוזר השריף מחמיא לדרך ה"לינארית" שבה השריף ג'ונס משחזר את המתרחש באחת מזירות הפשע. לכך השריף עונה ש"הגיל משטח אדם". מעבר לשנינות, האמירה מבהירה את העובדה שהשריף מחפש תבנית נהירה על פיה פועל העולם בו הוא חי וסבור כי גילו אמור לספק לו תובנות לגביה. הוא פותח את הסרט בקריינות וחותם אותו במונולוג - שניהם מתייחסים לדורות הקודמים שבאו לפניו ולהתמעטות הדור שאחריו. אלא שגם אם הוא לא מבין זאת לבסוף, זהו רק הגיל שמוליד נסיונות לאתר תבנית וסיבה, וגם הזקנה לא תסייע למצא אותן.

פרנסס מקדורמנד זכתה באוסקר על תפקידה כאשת החוק ההרה ב"פארגו". שם, הצדק או יד הבמאים הותירו אותה היחידה שלא נפגעה בכאוס האלים שהעלילה יצרה סביבה. טומי לי ג'ונס לא מועמד השנה לאוסקר על תפקידו ב"ארץ קשוחה". במקומו מועמד וסביר שיזכה בפרס חאוויר ברדם - הרוצח שלא זקוק לסיבה. הארץ היא לאישה ההרה ולגבר הצעיר. הזקנים, הם לא יוכלו לסבול לחיות בה.