פאתט

מאז 2001 יו גרנט לא מפסיק לצחוק על עצמו בקולנוע. המהלך שנפתח בגילום האיש הרע ב"יומנה של בריג'דט ג'ונס", הושלם בסרט הבא, "רווק פלוס ילד", כשהוא נפרד לראשונה מזה שנים מתסרוקת הפטריה. יחד איתה, ויתר גם על המחווה המפורסמת ששכלל בכל אותן קומדיות רומנטיות - העברת אצבעות ארוכות במחלפות ראשו, כאות חינני לגמגום נפשי ומבוכה.

גרנט המשיך לעשות קומדיות רומנטיות, אלא שמאז, במקום הרומנטיקן המבולבל, הוא מגלם יותר ויותר דמויות שנראות כהשתקפויות שלו עצמו - נער שעשועים מזדקן וציני הכמה למשמעות שתגיע בגילומה של שחקנית הוליוודית מתחלפת. הוא עושה את זה שוב כעת לצד דרו ברימור ב"מלים ולחן", קומדיה רומנטית שערכה העיקרי והלא רב, הוא בכך שיו גרנט שוב צוחק על עצמו, על מי שהיה ועל מה שנהיה.

גרנט מגלם ב"מלים ולחן" חבר בלהקת בנים מהאייטיז, שעשרים שנים אחר כך חי עדיין על התהילה של פעם ומתפרנס ממסיבות מחזור של מזדקנים אחרים שהיו מעריצים שלו אז. בהתאם לתרחיש הצפוי, הוא מקבל הזדמנות לבנות את עצמו מחדש כשכוכבת פופ "גדולה יותר מבריטני וכריסטינה ביחד" מבקשת ממנו לכתוב שיר עבורה. גרנט מתקשה למצא את ההרמוניה, ועל כן ברימור מתגייסת לעזרתו בתור משקת עציצים ניורוטית עם שאיפות ספרותיות, שמתפרצת לחייו ובדרך אוחזת בכישרון טבעי לכתיבת פזמונים. גרנט כותב את הלחן, ברימור את המילים, וביחד, נו הבנתם כבר שמתבשלת פה מטאפורה על מוסיקה וסיפור אהבה.

על אף המאמצים ולמרות ששני השחקנים גילמו תפקידים דומים בסרטים קודמים, הזיווג הרומנטי בין גרנט וברימור אינו מן המוצלחים. ישנם סירים מסויימים שלא מתאימים למכסים מסויימים, וזה בסדר, כי בענייני אהבה קולנועית, יש עוד מספיק אדם סנדלר בעולם עבורה וסנדרה בולוק בשבילו.

העניין הוא שהרומנטיקה ב"מלים ולחן" תופסת רק מקום משני להצגה הגדולה של גרנט כהאז-בין מוסיקלי. הסרט נפתח בקליפ להקת הפופ, "פופ", שבה דמותו של גרנט היתה חברה בצעירותה. מדובר בגרסת אקסטרים מצחיקה בהחלט של מוסיקה ואופנת אייטיז, שכוללת את גרנט שר ורוקד עם תסרוקת תקופתית מופרכת אף יותר מהפטריה.

כשגרנט ממשיך לשיר ולרקוד, ולהשתמש באותם מהלכים גם בגיל ארבעים פלוס להנאת הצופים - נראה שמתחבאת שם איזו טענה נגד מנוחה על זרי דפנה קמלים. ברגעים הללו של "מלים ולחן", גרנט ודאי גאה במיוחד, כי בהם הצליח להכניס במובלע אמירה על הקומדיות הרומנטיות המאוסות הללו שהצופים ממשיכים לראות.

אך עד כאן חתרנות, שכן "מלים ולחן" הוא בסיכומו של עניין, קומדיה רומנטית בינונית למדי וחלשה ברומנטיקה, עם הבלחות ספורות של הומור מוצלח ושאיפות לא ממומשות לתוכן עם מעט יותר משקל. אבל אם התוכן האיכותי ביותר לו גרנט מסוגל, נראה ונשמע כמו הבלדה הצ'יזית ששני האוהבים כותבים עבור כוכבת פופ ילדותית, אולי עדיף בכל זאת להפגיש אותו עם השחקנית האמריקנית השובבה הבאה. אמנדה פיט יכולה להיות השקעה טובה.