המרגל שלפת אותי

באחת מהסצינות הראשונות של "הפירצה", סוכן ה-FBI הצעיר אריק אוניל (ריאן פיליפה) נמצא בעיצומו של מעקב אחר אדם החשוד בהשתייכות לחוליית טרור איסלאמי. בעקבות הוראה מלמעלה, אוניל נשלף מהמשימה השגרתית ומגוייס לטובת ריגול פנימי אחר אחד מוותיקי הבולשת - רוברט הנסן (כריס קופר), החשוד בפעילות לא חוקית. בתחילה אוניל מאמין שהנסן מעורב בפרשיות מין, אולם מהר מאוד הוא מגלה שמושא המעקב שלו, עוסק בעיקר בריגול ארוך שנים לטובת ברית המועצות ורוסיה, ואחראי לפירצת האבטחה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.

את עלילת הריגול המרכזית של "הפירצה" מרפדים מהצדדים לא מעט פרטים ביוגרפיים עסיסיים. אותו הנסן סבל בילדותו מהתעללות מצד אביו, ובבגרותו, כשהוא לא מוכר לרוסים סודות אמריקניים תמורת 1.4 מיליון דולר ויהלומים, הוא נוהג להסריט את עצמו ואת רעייתו בעיצומם של אקטים מיניים ולחלוק את הקלטות עם חברים. כדי להדגיש את האירוניה ואת זוועות הגילוי של אוניל, הנסן מנהל את כל הסטיות הללו מהנורמה מאחורי חזות שמרנית אדוקה ואורח חיים קתולי בלתי פשרני, עם קשרים למסדר האימים "אופוס דאי" (ע"ע "צופן דה וינצ'י").

האחראי לסולידיות המפתיעה של הנסן ב"הפירצה" הוא כריס קופר, מהשחקנים המוכשרים ביותר שעובדים היום בארצות הברית, שמפליא שוב בכישוריו ויוצר דמות מסקרנת ומסוכסכת. ריאן פיליפה לצדו לא מזיק בתפקיד אוניל, שמזכיר את הפונקציה שמילא ב"קוד מסוכן" מתחילת הקריירה שלו, ולורה ליני האמינה, משלימה את המעגל כמפעילה של אוניל בהנהלת ה-FBI.

כל אלה יחד, מצטרפים תחת הנהגתו של בילי ריי (תסריטאי בינוני שזה לו סרטו השני אחרי "חשיפה", המבוסס על סיפור אמיתי), ליצירת מותחן ריגול מהודק עם טעם של פעם. הוא לא נפוח מחשיבות עצמית כמו אפוס הריגול של רוברט דה נירו "שומר המדינה"; הוא לא מתעסק בניתוחים ערכיים ומוסריים, ויש בו פחות טוויסטים ממה שניתן היה לצפות מסרט מרגלים עדכני. עם זאת, הוא משמר את רמת העניין והמתח מהלך כל הסרט, ואלה הן הצלחות מרשימות, בהתחשב בכך שמדובר בסרט שבעיקרו הוא תבניתי מאוד ובהחלט צפוי.

הטוויסט האמיתי מצוי כנראה בעובדה ש"הפירצה" מבוסס על סיפור אמיתי, ובוחר כעת להציג מחדש את פרשת הריגול ההיא. הנסן ואוניל חיים עדיין: הראשון מרצה מאסר עולם בבידוד, והשני ודאי נהנה ברגעים אלה מתמלוגים על ייעוץ לסרטים הוליוודיים ומבעלות על אחד מסיפורי הסמול טוק המוצלחים בהיסטוריה.

הנסן האמיתי נתפס בפברואר 2001, חודשים לפני ספטמבר השחור של המילניום הנוכחי. נהוג לטעון שהספטמבר ההוא שינה את מערך הכוחות העולמי, ובכל מקרה, ניסח מחדש את מאזן הטובים-רעים עבור כל מייצגי ז'אנר הריגול של השנים הבאות.

"הפירצה" מראה שבפברואר 2001, ארצות הברית היתה עסוקה עדיין בליקוק פצעים בני עשרים שנה וב-2007 - לפחות ביצירות התרבות הפופולרית שלה - היא עדיין מתעסקת בברית המועצות הישנה. קראו לזה נוסטלגיה או עיוורון פוליטי אם תרצו, אבל אם "הפירצה" יתגלה כסמן של מגמה תרבותית מתחדשת ולא כשריד ארכאי של תקופה שהלכה, ייתכן שנצטרך להודות בכך שכדי לעשות היום מותחן ריגול אפקטיבי, צריך להעלות באוב את המלחמה הקרה.