שמש נצחית בראש טוב

משפחת הובר היא המשפחה הכי לא מתפקדת שיש, אבל אחרי שתצפו ב"ליטל מיס סאנשיין" תרצו שהיא תהיה שלכם

בימים שבהם עוד טופחה האשליה שיש סוג אחר של משפחות, למשפחת הובר ב"מיס סאנשיין הקטנה" היו קוראים "לא מתפקדת". אבל בקולנוע האמריקאי העצמאי אין משפחות מאושרות וכל המשפחות האומללות, אומללות לרוב בדרכים דומות. לכן הצפייה ב"מיס סאנשיין הקטנה" היא תענוג מפתיע במיוחד, משום שלמרות המיפוי הסטראוטיפי של הדמויות בו, קשה להישאר ציניים נוכח אהבת האדם וטוב הלב המנחים את הסרט לכל אורכו.

במשפחת הובר שש נפשות עם חלומות שנמצאים מעט מחוץ להישג ידם. האם שריל (טוני קולט) מפרנסת את המשפחה בזמן שהאב ריצ'ארד (גרג קיניר) עסוק בנסיונות כושלים לשווק את התכנית שהגה, "9 צעדים להצלחה". דווין (פול דאנו) בן העשרה, נונקונפורמיסט טיפוסי, מאוהב בכתבי ניטשה ונדר נדר שתיקה עד שיצליח להתנתק מהמשפחה ולהשלים את הכשרתו כטייס. עם המשפחה הוא מתקשר באמצעות פתקים, דבר המייצר כמה רגעים מינוריים משעשעים. הדוד פרנק (סטיב קארל), מרצה לכתבי פרוסט, מתאושש מנסיון התאבדות לאחר שמתחרה אקדמי גנב לו את המאהב ואת המלגה. הסבא (אלן ארקין) עסוק בהסנפת הרואין וזיונים אחרונים ואוליב (אביגיל ברסלין) בת ה-7 עסוקה באימונים קדחתניים לקראת תחרות היופי לילדות שהעניקה לסרט את שמו.

כשהזוכה במקום הראשון במוקדמות תחרות היופי לילדות נפסלת, אוליב זוכה בהזדמנות לתואר וכדי להתחרות עליה להגיע מאלבקרקי לצד השני של ארצות הברית. למשפחה אין כסף לטיסה ובשל הניורוזות המשפחתיות אף אחד לא יכול להישאר לבד, לכן כולם עולים על מיניבוס פולקסוואגן ופוצחים בסיפור המסע. המיניבוס המתפרק, כמו המשפחה עצמה, מצליח להישאר שלם רק מכוח האינרציה והדבקות במטרה.

זו אינה משפחה של מצליחנים אבל לכולם יש שאיפות וכשאלה קורסות אחת אחרי השנייה, כל חברי המשפחה מתאגדים למען הצלחת המטרה של אוליב הקטנה. אחרון להתפכח הוא האב גרג קיניר, שחוטא בשגיאות איומות כשהוא מרדד את נסיון ההתאבדות של הדוד סטיב קארל לכדי לוזריות בהתגלמותה או כשהוא מרצה לבתו העגלגלה נגד סכנות ההשמנה. כל המסע הופך לבסוף לדרך אל ההשלמה עם חוסר ההצלחה של כל בני המשפחה בחיים ובאהבה עד לסצינת תחרות היופי המשמשת כשיא הסרט, איחוד המשפחה ומבט מזועזע על תעשיית ההצלחה.

את המרירות הקיומית והלקח החמוד אך טיפוסי מלווה הקומדיה. זוג הבמאים, ואלרי פאריס וג'ונתן דייטון והתסריטאי מייקל ארנדט, שזהו הסרט הראשון של שלושתם, מתנסים בכל סוגי ההומור בהצלחה גדולה: סלפסטיק, גסויות, סצינות אירוניות ובדיחות חוזרות שמצחיקות יותר בכל פעם שהן מגיעות. המסע מייצר שהות משותפת כפוייה לבני המשפחה ומתוכה נולדת הקומדיה. הסצינות ברכב מעניקות מקום לכל אחת מהדמויות לבטא את מוזרויותיה ולהציג את העדר התקשורת הקומי בין בני המשפחה.

כל השחקנים משתתפים ותורמים פעילים ביצירת הקומדיה. אלן ארקין הותיק הוא הסבא מלא הזימה שנותן פרשנות משלו ללקחים הנלמדים עם הגיל. ארקין, קארל ודנו יוצרים משולש אידיאולוגי ביזארי אך חיובי נגד העקרונות של גרג קיניר הקפוץ, שעושה עבודה קשה בתפקיד הדמות המעצבנת היחידה בסרט. אביגיל ברסלין כאוליב היא הנשמה של הסרט בתמימותה הילדותית. אהבתם של כל בני המשפחה אליה היא שמחזיקה את כולם ביחד, ואת הצופים מריעים לטובת המשפחה שלה.

ומעל כולם נמצא סטיב קארל. ב"המשרד" ו"בתול בן ארבעים" הוא כבר היה הלוזר החביב עם התזמון הקומי המבריק. ב"מיס סאנשיין הקטנה" הוא מרחיב את המנעד שלו לדרמה וטרגדיה ואלה מתחזקות ומעשירות את יכולותיו הקומיות. כל מבט, כל משפט וכל תנועה שלו מרובדים ומצחיקים. מאוד מצחיקים, בקול רם ועד שקשה לנשום. זה לא ש"מיס סאנשיין הקטנה" אומר שטוב להיות לוזרים, אבל אם אנחנו כבר שם, אפשר ליהנות מהחברה.