גל רודף גל

"המדריך לחיים בכפר" הוא שיר קינה לימי הרדיו, ואולי אף לעשייה של אלטמן

"המדריך לחיים בכפר" נפתח בצילום שנראה שיצא מציור מפורסם של אדורד הופר. גבר בחליפה יושב לבדו בדיינר בשעת לילה. אל המחזה מתלווה קולו של הגבר, המספר לנו את מה שכבר ידענו בתחושה. הוא מציג עצמו כגאי נואר, בחור אפל שהוא כמובן בלש פרטי במקצועו. חיתוך קולו ודבריו משלימים את חוסר הממשות של התמונה, שכן תיאור כה מודע של רגע בזמן, לא יכול שלא להיות תוצר של מבט לאחור.

נואר הוא שריד של תקופה שחלפה, וכנראה מעולם לא היתה, והוא המייצג הראשון של תעתועי הזמן הרבים המתרחשים לאורך סרטו האחרון של רוברט אלטמן - קינה רוויית תודעת תמותה לימי הרדיו ולדמוית והסיפורים המאוגדים תחת הכותרת אמריקאנה.

קווין קליין בתפקיד נואר האקסצנטרי, מסביר באקספוזיציה שבשל העדר מסוים ברעיות נבגדות, הוא נאלץ להתפרנס כשומר לילה בתיאטרון ע"ש פיצג'רלד, ממנו משודרת תוכנית הרדיו "המדריך לחיים בכפר" הוותיקה. "המדריך" היא שעה של הופעות מוסיקת קאנטרי וקטעי קריינות, המוקלטת מול קהל חי ומשודרת בתחנת רדיו מקומית באמצע אמריקה. נואר מבשר שהתכנית איחרה את אקורד הסיום שלה בחמישים שנה, וזה הלילה האחרון בו תשודר. משום שתחושת ההווה בסרט נזילה, חמישים השנים הללו אבודות בזמן והופכות את תכנית הרדיו לאנאכרוניסטית באותה מידה שהיא על-זמנית.

המנחה הוא ג'י.קיי, גבר מכובד ואפרורי שנראה כהתגלמותו של מארק טוויין, על ההומור היבש שלו הנאמר בפנים חתומות. הוא מרכז סביבו אסופת מוסיקאים ופועלי במה, השייכים כל אחד לתקופת זמן שונה. וודי ההרלסון וג'ון סי ריילי, מחליקים לתפקיד ראסטי ודאסטי, קאובויז מוסיקליים עם פיות מלוכלכים; מריל סטריפ ולילי טומלין הן האחיות יולדנה, ורונדה ג'ונסון, בגרסה אוונגליסטית לזמרות נאשוויל; לולה ג'ונסון (לינדזי לוהן) היא בתה של סטריפ, צעירה אובססיבית לנושאי התאבדות ואחת היחידות הנראות בסרט כנכונות למקום ולזמן, בהנחה שהיתה כוונה לסמן את ההתרחשות כשייכת לאמריקה של התקופה הנוכחית.

הסרט מתאר את יומה האחרון של "המדריך לחיים בכפר" באופן אלטמני טיפוסי, החוקר לעומק את מורכבות היחסים והחוקים של הזירה שבה בחר למקם את הסיפור שלו. הסצינות מאחורי הקלעים מרובות דמויות ומלל; הדיאלוגים חופפים; ומה שנראה כאנדרלמוסיה שוקקת, מייצר תחושה של של ממשות אנושית, עם הסטוריה והומור פנימי. אלטמן טווה סדר מתוך העומס, ובן דמותו, ג'י.קיי, מנתב את שידור הרדיו דרך ההמון. מי שנכח אי פעם באולפן רדיו בשעות העומס, יכיר את חוסר הסדר ודפי הטקסט המתעופפים שמיתרגמים דרך גלי האתר לשידור חסר פגמים.

קפאון הזמן והמוות הם תכונותיהם המרכזיות של שידורי הרדיו. השידור החי ממלא את ההוויה בעת התרחשותה, ובתומו, היא חולפת. התיעוד היחיד שלה מתגבר או דועך בתוך הזיכרון. שידורה האחרון של "המדריך לחיים בכפר" מגלם בדרך זו את ימי הרדיו, שטבעם הארעי גוזר עליהם קיום שבו "כל תכנית היא האחרונה", כפי שמסביר זאת ג'י.קיי. אל מותה של התכנית, מתווסף מוות של איש צוות ותיק ועמו ביקורה של וירג'ינה מדסן המיותרת, בתפקיד שצריך להיות סימבולי, אך מוסיף טקסיות מלאכותית לָסוף.

"המדריך לחיים בכפר" הוא סרט מצחיק מאוד, מלא אהבה לאמריקה המחוספסת, למוסיקה שלה ולדמויות הביזאריות, הגסות, הפטפטניות והתמימות המרכיבות אותה. "המדריך לחיים בכפר" היא גם תכנית רדיו אמיתית המשודרת מאז 1974 ועד עתה בסינדיקציה בכל ארצות הברית. המנחה שלה הוא גאריסון קיילור, שכתב את התסריט לסרט ומגלם בו את עצמו כג'י.קיי. עם המידע הזה, סרטו של אלטמן בן ה-82 הופך לקינה מורכבת יותר לתכנית, ואולי גם לעבודה הקולנועית שלו. זוהי אלגיה למציאות שתמיד קיימת ונגמרת, באותה הדרך המאוד אמריקנית, הנוטה לשאוף לחדש והעתידי, ושבה למרות זאת אל העבר.