קישקוש מקושקש

כשניגשים לצפות בסרט אימה בעין ביקורתית, השאלה הראשונה שיש לשאול היא "מה מייצר בו את האימה?" התשובה לא יכולה להיות מבט נוקב של ילד או פריטה מתגברת על מיתרי כינור. אלו הם כלים ליצירת מתח, אבל לא בהם נמצא שורש הדבר. סרטי אימה יעילים משתמשים באלמנט מחיינו שיש לגביו תחושה של אובדן שליטה. הם מגלמים את חוסר האונים הזה ועליו בונים את ההפחדה. "איש הקש" הנורא של הבמאי/תסריטאי ניל לביוט ("האחות בטי"), הוא סרט אימה המתבסס על החשש מפני התחזקות כוחן של נשים והשפלת הגברים תחתן. אכן, תרחיש מרתיע.

אי אפשר להאשים את ניל לביוט בחיבה גדולה או חמלה כלפי המין האנושי בכלל, וכלפי הפלח הנשי בפרט. סרטיו נוטים להציג את הדינמיקה בין המינים כמלחמה אכזרית במיוחד. בולט בין אלה, הוא סרטו "צורה לאהבה", הדומה מאוד ל"איש הקש" בבחירת הנושא, גם אם לא באופן הטיפול בו. בעוד שהסרט הקודם הציג שנאת נשים תחת מעטה של אמירה ביקורתית על אמנות ומוסר, "איש הקש" מספק את אותה הסחורה במידה מוצלחת פחות של הסוואה. לכשלון זה אחראים משחק קריקטורי ותסריט פנטסטי קלוש ומביך, שלבד מסצינת הפתיחה שלו, לא מצליח להיות מותח או מבהיל ולו לרגע אחד.

"איש הקש" הוא עיבוד חדש ולא מאוד נאמן לסרט אימה בריטי משנות ה-70. אז, בשיפולי המהפכה החברתית של העשור הקודם, חלה תחייה של כתות לריפוי עצמי שהתרחקו מהחברה המודרנית לטובת קודים אחרים של התנהגות. הסרט המקורי הציג שוטר שמגיע לאי המנוהל על ידי כת של אמונה פגאנית ומופקרות מינית. בעיבוד הנוכחי, ניקולס קייג' הוא השוטר שנשאב אל תוך הכת בעקבות טראומה אישית ובחיפוש אחר אהובה ישנה שעזבה.

בגרסה שלו לסרט, לאביוט החליף את ראש הכת (כריסטופר לי) באישה, אותה מגלמת אלן בורסטיין. המבנה ההיררכי של החברה אותה היא מנהלת, מוצג בסרט ככוורת דבורים - אולי הדרך הקלישאית ביותר הזמינה לתיאור חברה נשית. בורסטיין היא המלכה האם ותחתיה נמצאות יולדות, מורות, סדרניות ופועלים זכרים. גם השחרור המיני של הסרט המקורי נעדר מהעיבוד החדש, שכן הגברים בסרט פונקציונלים למטרות עבודה והזרעה בלבד. כך, על הדרך, לביוט משחיל את הטענה הוותיקה לגבי נשים ושנאתם לאקט המיני. למרות שההקבלה לכוורת דבורים ברורה מספיק, לביוט חוזר ומדגיש אותה בהצגת שדות חקלאיים מחומשים, צילומי כוורות, דבורים מרחשות על כל שעל, וכמובן, על ידי הצגת דמותו של קייג' כאלרגי לעקיצת הדבורה.

קשה לתאר עד כמה מופרך נראה כל העסק הזה מראשיתו ועד רגע השיא שלו. הרגע הזה כולל תהלוכת נשים מחופשות לבעלי חיים, את ניקולאס קייג' בחליפת דוב ומציב את אלן בורסטיין, הנפלאה בדרך כלל, בפוזיציה מביכה כשהיא מפזזת בשדות בגלבייה לבנה מתנופפת ואיפור מלחמה. בשלב הזה, "איש הקש" מעפיל לרמות סוריאליסטיות שכמעט ומייצרות את התחושה שההתרחשות כולה מתקיימת בתוך חלום הזייתי של גבר שנכווה. אולם גם תקווה זו לשביב של היגיון, נעלמת כשהסרט ממשיך ברצינות תהומית בדרכו וקורס אל סוף שהדבר המפתיע ביותר בו הוא העובדה שלא יכול היה להיות סיום צפוי ממנו.