הוא העומד

בנובמבר האחרון, שני צעירים מוסלמים מפרוור עוני פריסאי התחשמלו למוות בעת שברחו ממה שחשבו שהיה מרדף משטרתי. מותם של השניים הצית גל מהומות אתניות בצרפת, מאות נעצרו ומצב חירום הוכרז במדינה. כמה חודשים לפני פרוץ המהומות, זכה סרטו של מיכאל הנקה, "מחבואים", בפרס הגדול בפסטיבל קאן. החרדה של החברה הצרפתית מפני הכוח שהניע את המהומות - צעירים ממורמרים בני מהגרים, מוסלמים או זרים אחרים - בליווי רגשות האשם המודחקים על העוול הממושך הנגרם להם, הם שנמצאים במרכזו של "מחבואים". למרות שצרפת, מראשית קיומה כרפובליקה, עוסקת בסוגיות של מיעוטים מול המדינה, נדרשת עין חדה במיוחד לנסח סיפור קולנועי שיהלום בסמיכות כה קרובה את המציאות המקבילה.

ז'ורז' ואן לורן הם זוג נשוי המתגורר באחד מפרווריה המבוססים של פריס. ז'ורז' (דניאל אוטיי) מנחה תכנית טלוויזיה פופולרית על ספרות, ואן (ז'ולייט בינוש), עובדת בהוצאת ספרים. יחד הם מגדלים את בנם המתבגר פיירו. חייהם מופרעים כשמטרידן מסתורי מצלם את ביתם ושולח להם את קלטות הווידאו, בליווי ציורים ילדותיים ואלימים. ז'ורז' חושד שהמטרידן הוא מז'יד, יתום אלג'יראי שהוריו ביקשו לאמץ בילדותו ושאת האימוץ ז'ורז' הצעיר סיכל בסדרת שקרים. בניסיון להגן על חייו הנוחים, ז'ורז' מתעמת עם מז'יד הבוגר, דבר המוביל להתפרצות מפתיעה באלימותה, המשפיעה על כל הדמויות המעורבות.

בשלב זה, הדמויות והאירועים בסרט מקבלים עומק אלגורי ועוסקים בצורך בהכרה של חברה בעוולות ההסטוריות שביצעה ובנחיצות הפיצוי עליהן, אם פיצוי כזה כלל אפשרי. החברה המערבית השבעה, שז'ורז' הוא מייצגה, היא שהפכה את מז'יד ליתום כשהוריו נהרגו בהפגנה של מהגרים אלג'יראים נגד המשטרה בתחילת שנות ה-60. אותה החברה, לא רק ממשיכה להשתיק את עוולות העבר שלה (בהפגנה האמיתית בפריס ב-17 באוקטובר 1961 המשטרה הפריסאית הרגה כ-200 מפגינים אלג'יראים), אלא ממשיכה לחשוש, לדחוק ולהתעלם מהזרים והמהגרים שמולה. בשתי סצינות סמליות מתגלה המטען התרבותי-חברתי שז'ורז' ואן מייצגים. בראשונה, ז'ורז' נתקף בדחף בעלות על המרחב, כשהוא מתפרץ על רוכב אופניים שחור שכמעט ודרס אותו, אך נסוג בפחד ברגע שזה נלחם בחזרה. באחרת, ז'ורז' ואן חוששים שהזר המאיים הצליח לחדור ולפגוע באחדותם המשפחתית ומתעלמים ממסך הטלוויזיה הגדול שברקע, עליו מרצדות תמונות מתחלפות מאזורים אחרים של סכסוך קולוניאליסטי בעולם כעיראק, ישראל והודו.

סרטו של הנקה, עם זאת, לא מסתפק במימד האלגורי ובטענה לגבי צורך באיזושהי אחריות לאומית ערטילאית. במקביל, הוא ממשיך לפרק גם את שאלת השלכות הפעולה האישית. ז'ורז' לא מצליח להחליט האם הוא האחראי לגורלו של מג'יד, ואכן, יש צורך בתפישה נרחבת למדי של צדק כדי להאשים פעולה יחידה של ילד בן 6 בעליבות חייו הבוגרים של אדם בן 46, גם אם מאחורי הילד עומדת אומה ומאחורי האדם, שפוף מיעוט מדוכא. בנוסף, התעקשותו של מז'יד, שאין לו, ולו דבר, עם הקלטות, מעוררת תהייה בנוגע לערכן של ההכרה וההתנצלות, שייתכן ותקלנה על מבצעי העוולות לנקות את מצפונם באמצעות וידוי, אך תאלצנה את הנפגעים לחיות מחדש ולהיפגע שוב מהאירועים הקשים שעיצבו את עולמם.

סרטו של הנקה מוגדר כמותחן, אולם בניגוד למבנה המקובל לז'אנר, הוא אינו מעניק לצופיו את הזיכוך הרגשי המתקבל עם פתרון התעלומה המוצגת בראשיתו. הסרט בן 117 הדקות איטי, מתעתע בשפתו הקולנועית, סתום במקרים רבים ועוסק יותר בפסיכולוגיה של הדמויות מאשר בבניית המתח ובהנעת העלילה אל סופה. עצם הצגת צילומי המעקב אחר משפחת לורן באותו פורמט ויזואלי כיתרת הסרט, דבר המקשה להבדיל בין הסרט עצמו לסרטי המעקב שבתוכו, מערער את ההנחה הבסיסית בנוגע ליכולת לספר סיפור נאמן ל"אמת", וכך, אם אי אפשר לייצג את המציאות כפי שהייתה, לא ניתן לנסח בדרך אחת את התעלומה, ובוודאי שלא ניתן להגיע לפתרון שלה שיניח את הדעת. השוט האחרון של הסרט מציע מצדו מצע חדש של שאלות והנחות, שהאופטימית בהן היא דרך ביניים של פשרה: בהתרחשות קטנה בתוך סצינה עמוסה, נראה שלמרות שלסיפור של ההורים כבר אין ישועה, ייתכן שהבנים יצליחו לייצר סיפור חדש של אחווה.