המקרה של ז'אן ד'ארק מוכיח שנשים שפועלות מחוץ למוסכמות משלמות על כך מחיר כבד

שמה של ז'אן ד'ארק הוא אחד השמות המוכרים ביותר בתרבות המערבית, שבמעט השנים שבהן הספיקה לחיות - כ-19 בלבד, היא הצליחה להפוך לדמות פורצת דרך עבור נשים ולמיתוס עוד בימי חייה. בשבוע שעבר צוינו 595 שנים לפתיחת ההליך המשפטי שהוביל בסופו של דבר למותה, ולמרות הזמן הרב שחלף מאז - היא עדיין שם שאין אדם שלא מכיר אותו.

ז'אן ד'ארק נולדה בשנת 1412 בכפר קטן בצפון-מזרח צרפת. כשהייתה בת 13, היא החלה לספר על חזיונות דתיים, ובגיל 17 כבר הובילה כוח צבאי צרפתי. היא נשלחה לשחרר את העיר אורליאן מהמצור האנגלי; מהלך שנתפס כמסוכן וחסר סיכוי. הניצחון הפך לנקודת מפנה במלחמת מאה השנים, שנערכה בין צרפת ואנגליה. בהמשך היא הובילה את שארל השביעי להכתרתו כמלך צרפת בעיר ריימס, ובכך העניקה לגיטימציה שלטונית מחודשת לארץ הקרואסונים. הישגים כאלה, שנעשו על ידי נערה ללא רקע צבאי או תמיכה מוסדית, עדיין נחשבים יוצאי דופן – גם כיום.

סדרת ההצלחות שלה הפכה אותה לדמות בולטת, אך גם עוררה אנטגוניזם. היא לא השתייכה לאליטה הדתית או הפוליטית, היא חצתה גבולות מגדריים, ודיברה בשם סמכות שלא הייתה כפופה לאף מוסד. כשהבורגונדים לקחו אותה בשבי, היא נמכרה לבני בריתם האנגלים, ששפטו אותה בטענה לכפירה. בסופו של דבר,  היא נשרפה על המוקד בגיל 19 בלבד . המשפט היה חד-צדדי וללא הגנה נאותה.

רק כעבור רבע מאה, כששארל השביעי ביסס את שלטונו, התאפשר לפתוח בהליך של בדיקה מחודשת. משפחתה של ד'ארק, ובמיוחד אימה, פנו לכנסייה בבקשה לצדק. האפיפיור קליקסטוס השלישי מינה ועדת חקירה רשמית בראשות הארכיבישוף של רואן. המשפט נמשך שנה, והובאו בו עשרות עדים – מחיילים דרך כמרים ועד תושבי העיר. העדויות שרטטו דמות שונה לגמרי מזו שתוארה במשפט המקורי: ז'אן ד'ארק הייתה צעירה חדורת אמונה, שפעלה מתוך תחושת שליחות דתית ואחריות לאומית. פסק הדין המקורי בוטל, וז'אן הוכרה כחפה מפשע.

הזיכוי ההוא לא רק תיקן עוול אישי – הוא חשף את מנגנון קבלת ההחלטות של הממסד הדתי והפוליטי. ב-1920, כמעט 500 שנה אחרי הוצאתה להורג, הכנסייה הקתולית עצמה, אותה מערכת ששרפה אותה באשמת כפירה, הכריזה עליה כקדושה. ז'אן, שנחשבה בעבר לסיכון דתי ופוליטי, נהפכה לאחת הדמויות הנערצות בתולדות צרפת.

כמעט 600 שנה עברו מאז פתיחת ההליך שהניח את היסוד לזיכוי ההיסטורי. זה היה רגע נדיר שבו מוסד כה חזק הודה בטעות; הוא סיפק לא רק זיכוי משפטי, אלא גם התחלה של שינוי תודעתי.

המקרה של ז'אן ד'ארק ממחיש עד כמה תפיסות חברתיות יכולות להשתנות – ועד כמה נשים שפועלות מחוץ למוסכמות משלמות על כך מחיר כבד. מה שנחשב בימיה לבלתי מתקבל, אפילו למסוכן, מזוהה כיום עם חזון, אומץ ועקביות. הזיכוי שלה, וההכרזה עליה כקדושה מאות שנים לאחר מותה, לא היו רק תיקון דתי או משפטי – אלא גם ניסיון מאוחר להכיר בערכים שהיא ייצגה.

דמותה נותרה חיה לא בגלל התואר שקיבלה מהכנסייה, אלא בזכות הדרך שבה התעקשה ללכת. מבלי להתכוון לכך, היא הפכה לסמל – לא של קדושה, אלא של עצמאות מחשבתית. וזה אולי ההישג החשוב מכולם.