אגרת חוב קונצרנית

אגרת חוב קונצרנית

כמו אגרת החוב הממשלתית (ע"ע), גם אגרת החוב הקונצרנית היא דרך לגיוס כספים. החברה פונה אל הציבור ומבקשת הלוואה. בתמורה להלוואה היא מנפיקה לו תעודה, שמאשרת שהוא הלווה לה סכום כסף מסויים. החברה מתחייבת להחזיר את סכום הכסף תוך זמן מסויים, ולשלם ריבית מסויימת.

כאשר הקונצרן מציע לציבור לקנות ממנו אגרות חוב, הוא מעביר דיווח על מצבו הכספי באותו רגע. הדיווח הזה נקרא תשקיף. התשקיף הוא כלי שמסייע לקוני אגרות החוב להבין האם כדאי לקנות מאותה חברה אגרת חוב. כלומר, האם החברה תוכל לעמוד בהחזר ההלוואה.

כמו אגרות החוב הממשלתיות, גם אגרות החוב הקונרצניות נסחרות בבורסה. כלומר, מי שרוכש אגרת חוב, אולם מסיבה כלשהי רוצה את ההשקעה שלו בחזרה, מוכר את אגרת החוב לאדם שלישי, וזה משלם את הכסף, ובתמורה יקבל את החזר ההלואה בתוספת הריבית עליה.

לרשות הציבור המחזיק באגרות חוב קונצרניות עומד דירוג חברות. משנת 1992 פועלת בישראל חברת "מעלות" אשר מכינה דירוג של אגרות חוב. הדירוג מסייע לציבור להבין מהו החוסן הכלכלי של כל חברה. מעלות מדרגת איגרות חוב לפני ההנפקה שלהן וגם תוך כדי המסחר שלהן בבורסה. הדירוג מתייחס לחברות בתחומי הנדל"ן, התעשייה, המסחר, השירותים, התקשורת, הביטוח והסקטור הציבורי. הדירוגים מפורסמים באמצעות הבורסה לניירות ערך בתל-אביב. למשל, יש אגרות חוב שמכונות "אגרת חוב זבל", משם שהסיכון בהם הוא גבוה. כלומר, מדובר בחברה אשר הסיכוי שלה להחזיר את ההלוואה אינו גבוה או אינו קשה לניבוי.

כדי לחשב האם כדאי לקנות אגרת חוב מסויימת, אפשר להיעזר בנתון שמכונה "התשואה השנתית לפדיון". זהו המספר שמציין כמה נרוויח כל שנה עד לפירעון המלא של אגרת החוב. התשואה לפדיון משתנה בהתאם למחיר הקנייה של אגרת החוב.

ישנם סוגים שונים של אגרות חוב וביניהם:
• אגרת חוב "סטרייט" – זוהי אגרת חוב בעלת סיכון נמוך יחסית. אגרת החוב הזו משלמת את החזר ההלואה ואת הריבית במסלול קבוע ומוגדר מראש.
• אגרת חוב להמרה – זוהי אגרת חוב אשר ניתן להמיר אותה במניה. כאשר חברה מציעה לציבור אגרת חוב להמרה, היא מציינת גם כמה יחידות של אגרות חוב דרושות כדי לקבל מניה אחת של החברה. נתון זה נקרא יחס המרה.
• אגרת חוב שמכונה Zero coupon – זוהי אגרת חוב אשר אינה מעניקה ריבית. כלומר, סכום ההלוואה הוא גם הסכום שיוחזר לציבור. היתרון באגרת חוב שכזו הוא שהיא נמכרת במחיר נמוך מהמחיר שתשלם עליה החברה. לשם הדוגמה, אגרת חוב כזו אפשר לקנות בשמונים אגורות, ולקבל עליה בסוף תקופת ההלוואה שקל אחד.