אגרת חוב ממשלתית
אגרת חוב ממשלתית
נניח לרגע שמשה רוצה לפתוח חברה. משה הוא בן אדם מוכשר ואפשר לסמוך עליו שהחברה תצליח. אבל הבעיה היא שלמשה אין כסף. משה יכול לפנות לבנק ולקחת הלוואה. אם הוא לא רוצה להסתבך עם הבנק, הוא יכול לפתוח חברה, להנפיק את המניות (ע"ע) שלה בבורסה, ולגייס כסף מהציבור.
אם שתי האופציות אינן מוצאות חן בעיניו הוא יכול לפנות לחבר שלו, דוד, ולבקש ממנו הלוואה. נניח שדוד יסכים לתת לו הלוואה, כנראה שהם יסכמו ביניהם מתי משה יחזיר את הכסף ואיזה ריבית הוא ישלם על ההלוואה. דוד מכיר את משה, אז סביר להניח שהוא סומך עליו, ויודע מה הם הסיכויים שמשה אכן יוכל להחזיר את ההלוואה שנתן לו.
אגרת חוב זה בדיוק אותו דבר, רק שהמשה בסיפור הזה הן ממשלות או חברות.
אגרת חוב ממשלתית מונפקת לציבור באמצעות מכרז שעורך בנק ישראל. פירושו של דבר שהממשלה, באמצעות הבנק של המדינה, פונה לציבור ומבקשת כסף. בתמורה היא מעניקה לו תעודה שמעידה על כך שהוא הלווה סכום כסף מסויים.
כשהיא עושה זאת, היא מחוייבת לספק נתונים כלשהם.
ראשית, הממשלה מספרת מתי היא מתכוונת להחזיר את הכסף. קוראים לזה "מועד הפדיון". הממשלה יכולה להחזיר את כל ההלוואה במועד אחד ואפשר לקבוע כמה תשלומים בשנה. למשל, אגרת החוב הממשלתית "גילון" מעניקה למחזיקים בה ארבעה תשלומים קבועים בשנה.
שנית, הממשלה מציינת מהי הריבית השנתית שיקבל רוכש האיגרת, האיש שהלווה את הכסף. נתון זה מכונה "גובה הריבית" או "תלוש". יש סוגים שונים של ריביות. למשל, אגרת החוב הממשלתית "שחר" משלמת ריבית קבועה אחת לשנה. לעומתה, אגרת החוב הממשלתית "גילון" משלמת ריבית שנקבעת לפי ממוצע של מלווים קצרי מועד.
שלישית, בחלק מאגרת החוב – שברובן אינן ממשלתיות – מצורף לאותה תעודה גם ניתוח של הסיכונים הכרוכים באותה השקעה. בניתוח זה מעריך גוף חיצוני מה הם הסיכויים שההלוואה אכן תוחזר.
ומה קורה לדוד?
דוד יכול להחזיק את אגרת החוב עד לפדיון שלה. כך הוא יזכה בכל סכום הריבית שנקבעה מראש. אבל הוא לא חייב. אגרות החוב נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב. כלומר, אם דוד החליט שהוא רוצה את הכסף עכשיו, ולא רוצה לחכות עד שמשה יחזיר לו אותו, הוא יכול למכור את אגרת החוב לאדם שלישי – נניח קובי. כשקובי רוכש את אגרת החוב מדוד, הוא יודע את כל פרטי ההלוואה. הוא נותן לדוד כסף, וומשחרר אותו מההתחייבות שלו למשה. בתמורה, משה יחזיר את הכסף עם הריבית לקובי.
ברור שאם אגרת החוב נסחרת בבורסה, הרי שהמחיר שלה משתנה בהתאם להיצע ולביקוש. אגרות חוב ממשלתיות בדרך כלל הן יציבות יחסית. אולם אירועים גדולים עשויים להביא לביקוש גדול, דבר שיעלה את מחיר אגרת החוב או להיצג גדול, דבר שיוריד את אגרת החוב.
נניח לרגע שאנחנו בקובה, והממשלה מנפיקה אגרת חוב. אגרת החוב הזו בטוחה עד שכמה גנרלים במדינה מחליטים לעשות הפיכה צבאית. באותו רגע, סביר להניח שכולם ירצו להיפטר מאגרות החוב הממשלתיות שבהן הם מחזיקים. אז מחירה של כל אגרת יהיה נמוך עד מאד, ואלו שהשקיעו בהן כסף יפסידו את חלקו.
למה שמישהו ישקיע באגרות חוב שכאלו?
אגרות חוב ממשלתיות נחשבות להשקעה בסיכון נמוך עד מאד. זאת משום שממשלות נוטות להיות גופים יציבים יחסית. כך, אפשר לקנות אגרת חוב, ולדעת מהי הריבית שתקבל עליה ומתי. בנוסף לכך, אגרת חוב היא השקעה שאפשר לקבל בחזרה בכל רגע, בניגוד להפקדת כסף בחשבון חיסכון כלשהו בבנק.
למעשה, כספו של רוב הציבור מושקע באגרות חוב שכאלו, גם אם הוא אינו יודע זאת. כיצד זה קורה? פשוט מאד, מוסדות כמו בנקים, חברות ביטוח וקרנות פנסיה והשתלמות משקיעות חלק מהכסף שלהן באגרות חוב.