עינב בובליל: "אם הבן שלי היה שם, הייתי רוצה שישחררו את כל המחבלים בארץ ישראל - העיקר שיחזור"
על אף שהיא גרה באשקלון מיום היוולדה ו"יודעת שאם ישחררו מחבלים אנחנו חוזרים אחורה לאותו פחד, אותן רקטות", המשפיענית מבהירה: "צריך לעשות הכל בשביל להחזיר את החטופים". וגם – איך מתרגלים לגור בעיר מופגזת עם חמישה ילדים, האם היא תחגוג את יום העצמאות השנה ומה דעתה על מי שנבחרו להשיא משואה. ריאיון מיוחד עם אחת המשפיעניות הכי חזקות בישראל, שעושה חשבון רק לעצמה (ולבורא עולם)
לא בכדי הפכה עינב בובליל לאחת המשפיעניות הכי מצליחות בישראל: עם כמעט 400 אלף עוקבות הדוקות, שמזמן כבר הפכו לקהילה נאמנה שתקנה (כמעט) את כל מה שהיא ממליצה, הפכה האמא לחמישה מיוצאת תוכנית ריאליטי ליוצרת תוכן חזקה שמנסה להציג את החיים כמו שהם, מבלי לנסות ליפות אותם יתר על המידה. לא מעט מים - אם לא שיטפון - עברו בנהר מאז הייתה צעירה בת 23 שנכנסה רווקה יחד עם אביה לבית "האח הגדול" וכעת מדובר באשת עסקים מצליחה שמגשימה את כל החלומות שלה. כזכור, רגע לפני שנכנסה לעונה הראשונה של הריאליטי המצליח, הבטיחה בובליל לסבתה שאם תזכה במיליון תעשה את מצוות הכנסת ספר תורה. מאז עברו 15 שנים והיא אמנם לא קטפה את הפרס הגדול אבל כן הצליחה לסמן וי על המשימה והכניסה יחד עם בעלה אלי ספר תורה - בסמוך למעבר דירה לבית החדש שלהם באשקלון.
קודם כל ברכות על הבית החדש! איך ההרגשה לעבור לבית כזה משלך?
"הרגשה מאוד כיפית, הגשמת חלום. חלמנו על זה המון המון שנים אני ובעלי. בניה הוא לא תהליך פשוט זה תהליך של הרבה זמן, עצבים, זמן וכסף. ברוך השם שזכינו להיכנס ולהגשים את החלום הזה".
באמת לא ביקרת בבית במהלך כל תקופת השיפוץ והבניה? ראיתי שקיבלת תגובות על זה שאלי פרמיטיבי שהוא לא "מרשה לך" להגיע לשם.
"בהתחלה בכלל לא הייתי באה כי זה לא היה מעניין, הכל היה חול ובלוקים אפורים. לקראת הסוף בחודשיים האחרונים באתי והיו לי רק טענות והייתי שואלת שאלות כמו 'למה זה ככה ולמה זה ככה'. אמרו לי 'רגע, זה עוד לא גמור, צריך להוסיף את זה ואת זה'. הייתי מעצבנת את אלי והוא אמר לי 'זהו עינב, מעכשיו את לא באה יותר לבית'. אז רק כשהכל היה כמעט מוכן באתי וזה היה וואו! התרגשות מאוד גדולה. אהבתי מאוד. אני בחרתי הכל אחרי תהליך ארוך. ממש השבוע מחקתי את כל הסייבים שעשיתי לעיצובים באינסטגרם ואמרתי 'זהו, נגמר. לא רוצה יותר לראות'. תמיד את תראי משהו ותגידי 'חבל שלא עשיתי ככה וזה יותר יפה', אז אמרתי זהו, אמרתי תודה לקדוש ברוך הוא מאה פעם וזהו".
בחרתם להמשיך לחיות באשקלון, את שמחה עם ההחלטה או שהיית רוצה לעבור יותר למרכז?
"אשקלון זה בית, נולדתי פה וכל המשפחה שלי פה. אני לא רוצה להגיד 'לעולם' אבל אני לא חושבת שאעזוב את העיר שלי. אני מאוד אוהבת אותה. לא ניתן לאף אחד לנצח ולתת להם את העיר שלנו. עזבו כבר את העוטף, את שדרות ואת אשקלון, אם אנחנו נעזוב - הבאים יהיו אשדוד ותל אביב ואנחנו ממש לא מוותרים ונשארים פה. אני מאוד שמחה שבניתי פה בית, יש שלושה ממ"דים בבית, בכל זאת יש לי חמישה ילדים".
איך באמת הילדים מתמודדים עם המצב?
"הילדים לצערי הרב התרגלו כבר, הגדולים יודעים הכל על מה שקורה, הם מבינים. מבחינת הטילים אז בתקופה האחרונה אין אזעקות כמעט אבל אנחנו כן שומעים בימים האחרונים את הדי הפיצוצים. אבל על כל פיצוץ אנחנו שמחים, אנחנו אומרים לילדים 'זה צה"ל מפגיז אותם'. אין מה לעשות, אנחנו תמיד דרוכים, החיים לא מאה כמו שהיו לפני. כל רעש קטן מלחיץ את כולם, כשהייתה צפירה של יום השואה הייתי צריכה להסביר לילדים שזו לא אזעקה. לפני שבועיים הייתי ביום הולדת בתל אביב ופתאום ראיתי על המסך אזעקות באשקלון והילדים שלי היו לבד בבית. אמנם הגדולה שלי בת 14 אבל בכל זאת, חמישה ילדים בבית לבד וזו אזעקה בפעם הראשונה בבית החדש. הם יודעים לאן הם צריכים ללכת לממ"ד אבל זה להוציא את יוסף מהלול ולקחת אותו והם לבד, וזה לחץ כזה אבל בסדר, עדיין לא נעזוב, נתחזק".
את ואלי מדברים פוליטיקה ביניכם? אתם צמודים לחדשות?
"בארבעה חודשים הראשונים הייתי מאוד על זה, כולי בתוך מה שקורה בחדשות והכל, וזה גמר אותי נפשית וגם את הילדים כי זה מה שהם היו שומעים. רק על זה הייתי מדברת ואז טסתי לניו יורק והתנתקתי, לא התעסקתי עם הטלפון והרגשתי שזה ממש עשה לי טוב לנפש ברמות אחרות. מאז שחזרתי מניו יורק לפני חודשיים הפסקתי לראות חדשות ולהתעניין. הדבר היחידי שאני עושה זה מתפללת לחטופים שיחזרו, אני כל הזמן מתפללת עבורם, אני עושה הפרשות חלה, בעלי, אני והילדים מתפללים לשובם של החטופים ובעזרת השם לשמור על כל החיילים וזה הדבר היחיד שמעניין אותי. הרי גם כך כל הזמן שומעים בלופים אותו דבר... את הכניסה לרפיח נגיד ראיתי קצת אבל אנחנו גם חיים את זה כי זה כאן, מעל הבית שלי חגים מטוסים, כל היום את שומעת אותם ואת הדי הפיצוצים, אז בלי לראות טלוויזיה אנחנו מבינים מה קורה".
מה את חושבת על השיח כיום בחברה הישראלית?
"אני לא חושבת שזה הזמן להפגנות פוליטיות. צריך לעשות הכל בשביל להחזיר את החטופים הביתה אבל כל העניינים הפוליטיים פשוט מחלישים אותנו מול העולם וגם בינינו לבין עצמנו. זה זורע שנאה ופילוג ועובדה שזה כל מה שמשפחות החטופים אומרות, שהם לא רוצים עכשיו פוליטיקה. אני לא סובלת את זה! כשהמלחמה תיגמר אין בעיה".
חושבת שצריך לעשות הכל בשביל להחזיר את החטופים?
"חד משמעית. המחיר הוא כבד ולא כולם מסכימים עליו, אבל אני חושבת שאם חס וחלילה הבן שלי היה שם - הייתי רוצה שישחררו את כל המחבלים בארץ ישראל, את כולם, העיקר שהבן שלי יחזור. ככה אני חושבת. ואני בתור תושבת אשקלון יודעת שאם ישחררו מחבלים ולא ימוטטו את חמאס אנחנו חוזרים אחורה לאותו פחד, אותן רקטות. אבל אני שמה את עצמי במקום המשפחות האלה. הייתי רוצה את הילד שלי חזרה בבית ולא מעניין אותי כלום".
אנחנו מדברות רגע לפני יום העצמאות. איך הוא יהיה עבורך השנה, את מתכננת לחגוג?
"אני חצויה, מצד אחד יש פעילות ברפיח ויש חטופים, ומצד שני לתת להם את התענוג הזה שלא נחגוג? אז מה? נשב בבית עצובים? אז בסדר אולי לא צריך חגיגות ענק והופעות מטורפות וזיקוקים כי אנחנו לא במצב של לשמוח. אבל כן לציין וכן לחגוג גם אם זה בקטנה. הם גם צופים בנו כל הזמן ברשתות החברתיות, אז להראות, לא לחגוג בענק כמו שרגילים לעשות בכל שנה, אבל כן לציין וכן לעשות משפחתי, חברים וכן להגיד 'אנחנו חזקים', אנחנו נעבור את זה ואנחנו עוד ננצח. אני לא רוצה לשבת בבית באבל".
מה דעתך על הבחירות להשיא משואה? עברי לידר, יוסף חדאד?
"אני חושבת שאם החליטו שמגיע להם והם תרמו ועשו ונתנו את עצמם למען החיילים - אז כן, למה לא. זה לא שלמישהו מגיע יותר ממישהו אחר. כל מי שתרם ועשה מגיע לו, אי אפשר לבחור בכולם".
מה את מאחלת לעצמך לשנה הקרובה? מה את מאחלת למדינה?
"שיהיו לנו בשורות טובות בתור עם, שנסיים את המלחמה כשידנו על העליונה. ורק טוב. לעצמי מאחלת בריאות הנפש והגוף, הצלחה בחינוך הילדים וזהו. מה שאני מאחלת לכולם שיהיה רק טוב שנקום כל בוקר לבשורות טובות ושהחיוך לא ירד מהפנים אף פעם".
מסר לעם ישראל רגע לפני יום העצמאות?
"אנחנו עם הנצח ואנחנו ננצח ונצא מזה מחוזקים. אני רוצה אהבת חינם אחד לשני ולאהוב כל אדם באשר הוא. חרדי, דתי, חילוני, שמאלני, ימני - לא משנה מה. לזכור שאנחנו עם אחד ולב אחד ושבשבעה באוקטובר, כשבאו להרוג אותנו, הם לא הסתכלו מי ימני, מי שמאלני, מי היה איתם או נגדם, הם פשוט רצו להרוג את כולנו, אז לזכור את זה כל הזמן ולהיות ביחד. ושכל החטופים יחזרו הביתה בקרוב ושהקב"ה ישמור עלינו ועל חיילי צה"ל".
כאמור, בובליל היא אחת המשפיעניות העסוקות בישראל, ולא סתם היא מחזיקה בקמפיינים הגדולים ביותר בישראל, ביניהם של מותג ההלבשה התחתונה דלתא, מסיר השיער בראון, טרמינל X, כללית, אירוקה והרשימה עוד ארוכה. בנוסף, כזכור, היא מתחזקת משק בית עם חמישה ילדים בזמן מלחמה, ואף עובדת כמאפרת כלות. אז איך שורדים? "אני רגילה ללוז העמוס והצפוף, אני חיה את זה. אני רגילה לחיים אינטנסיביים, אני מאוד אוהבת את זה. אם לא הייתי אוהבת לא הייתי עושה את זה. זה דבר שמנחה אותי וזה מה שמפעיל אותי ואני כל הזמן בעשייה, כל הזמן חושבת על הצעד הבא".
העוקבות שלך מקבלות כל הזמן הצצה לחיים הפרטיים. איפה עובר הגבול? מה לא תחשפי?
"יש דברים שהם אישיים שהם לא קשורים רק בי. למשל דברים שקשורים למשפחה שלי, לבעלי ולילדים. יש לי עכשיו בנות נוער שהן כבר בנות 14-15 והחברים שלהן מכירים אותי ועוקבים אחריי אז בזה אני זהירה. רק מה שהן מסכימות עולה. כשהן היו קטנות הייתי יכולה לעשות מה שאני רוצה, עכשיו אני לא יכולה. אבל אני יודעת מה כן ומה לא בגדול, אלי די זורם, אין לו בעיה, כל עוד זה לא חוסר כבוד למישהו או משהו".
את מקבלת הודעות מעוקבות ש"זה לא מתאים" או דברים כאלה? את עונה להן? חוסמת?
"בתחילת הדרך שלי באינסטגרם היתה המון ביקורת על כל דבר אפשרי. אם זה על הזוגיות, על הילדים, על הלבוש, על הקמפיינים הממומנים – על הכל! אם הייתי צוחקת או אומרת 'ילדים זה דרעק', היו כאלו שהיו אומרות לי 'וואי עינב עם כל הכבוד יש דברים שלא צוחקים עליהם'. היום אני מרגישה שהן ממש מכירות אותי אז אין להן את זה כבר. יש בנות שיכולת לא להסכים איתי אבל הכל ייעשה בדרך יפה. כבר אין הרבה הודעות עוקצניות ופוגעות כי למדו להכיר אותי, את הצחוקים שלי, העבודה שלי, הבית, העבודה והילדים".
את חושבת שלהיות משפיענית זה משהו שיימשך בשנים הבאות? את מתכננת לעשות הסבה בקרוב?
"אני לא יודעת, אני מסתמכת על כאן ועכשיו ועל עצמי. כשיצאתי מ'האח הגדול' לפני 15 שנה לא חלמתי שאני עדיין אהיה בפרונט. אני חייה את החיים, אני זורמת, מה שיהיה יהיה".
היית רוצה שמישהו מהילדים שלך יפתח קריירה ברשתות החברתיות?
"אני לא יכולה להחליט עבורם, לי ברוך השם יצא מזה רק טוב. אם מ'האח הגדול' ומה שקורה עכשיו אבל אני יודעת שיש אנשים שהם מתחרפנים או לוקחים את זה לא טוב כי זה עושה להם לא טוב. הייתי מעדיפה שהילדים שלי יעבדו בעבודה רגילה. הילדה שלי בכיתה ז' כל הזמן אומרת לי שהילדים מהשכבות מעליה כל הזמן אומרים לה 'הנה הבת של עינב בובליל', כאילו הן בצל שלי כל הזמן. הייתי מעדיפה שיהיו בפני עצמם. אבל שיעשו מה שעושה להם טוב - אני מאחוריהם בכל מה שירצו".
View this post on Instagram
"האח הגדול" עוד רגע חוזר, היית נכנסת היום שוב לבית בנווה אילן?
"תלוי כמה יציעו! סתם, לא. זהו. עכשיו אני כבר לא במצב שאני אתקע בבית סגור עם כל כך הרבה אנשים לכל כך הרבה זמן".
את חושבת שהגעת לאן שהגעת בזכות "האח הגדול"? או שזה היה קורה גם בלי?
"לא יודעת אם זה היה קורה גם בלי. קשה לי להאמין שהייתי הולכת לכיוון הזה בלי. פתחתי אינסטגרם הרבה אחרי 'האח הגדול', לא יודעת איך זה קרה. זה היה בקורונה כשממש התחיל להיות טירוף. בהתחלה היו לי איזה 50 אלף עוקבים ואז התחילה הקורונה ומהשיעמום בבית, התחלתי להראות מה אני מבשלת ביום-יום ואז התחילו לבקש מתכונים. בהתחלה אמרתי בראש 'מי יעשה את המתכונים שלי?' אבל הייתי רושמת להם ככה צילום מסך בלי הרבה השקעה ואז התחילו תיוגים ותיוגים ופתאום זה התחיל לצמוח. הייתי מראה להן איך אני מאפרת את עצמי ואז המנכ"ל של אסתי לאודר שלח לי הודעה באינסטגרם והייתי בשוק. הוא הציע לי לעבוד איתם אחרי שהיה טירוף סביב המוצרים שהשתמשתי בהם. הוא אמר לי 'את לא מבינה איזו הסתערות', ולא חשבתי בכלל. ככה זה התחיל. לא אמרתי 'טוב, היום אני רוצה להיות בלוגרית'. פתאום הייתי קונה נעל מאיזו חנות והיו שואלים אותי 'מאיפה הנעל', אז הייתי מתייגת. לא היו משלמים לי על זה, בלי שת"פ ובלי כלום, הכי אותנטי, ואז אני רואה שאחרי כמה דקות כותבים לי שנגמר וכל דבר שאני מעלה נגמר ואז ככה זה הלך וצמח. ונראה לי שזה סוד הקסם.
"כל מי שתשאלי אותו יגיד לך שמה שמחזיק אותי כל כך הרבה שנים בתעשייה וגם שברוך השם אני מצליחה זה פשוט הנאמנות לעצמי. העוקבות יודעות שאם עולה אצלי פרסום על משהו אין דבר כזה שזה סתם פרסום. יכול להיות שיהיה מוצר שאני אוהב והן לא אבל הן יודעות שאני אוהבת אותו, שאני מאמינה בו, שאם אני עכשיו מפרסמת סוג של פסטה אני משתמשת בה והיא טעימה לי. או אם אני מפרסמת קרמים אני אוהבת אותם. זה רץ גם בין משרדי הפרסום שאני הכי אמינה. על כל שת"פ שאני עושה, אני אומרת למאתיים 'לא'. בגלל שאני מאוד מבוקשת אני מקבלת כל היום הצעות ול-90 אחוז מהן אני אומרת לא. עד שיש משהו שיוצא לי בינגו ואני רוצה אותו ואוהבת, זה לוקח זמן".
אני מניחה שראית את הסערה סביב הקרם שהמליצה עליו אדל בספלוב ומה שקרה לעומר קינן. מה דעתך? איך את היית פועלת במקרה כזה?
"אדל לא אשמה, יכול להיות שמוצר עושה לך אלרגיה או כוויה. כל צרכן או לקוחה צריכים לקרוא הוראות לפני ולבדוק את המוצר. להשמיץ משפיענית בסדר גודל כזה על כוויה? תפני בפרטי ויטפלו בך. אם עוקבת הייתה שולחת לי דבר כזה אני עוזבת הכל ומטפלת רק בזה. שולחת לה מצדי רופא פרטי הביתה, שולחת את המנכ"ל של החברה שידבר איתה. פותרת את העניין מולה. אני בטוחה אגב שגם אדל הייתה מתנהגת ככה, אבל לפתוח את זה באינסטגרם?"
בכלל נראה שהיום יש הרבה יותר מודעות ומקום לשיח על טיפולים קוסמטיים. רק בשבוע שעבר עדי בוזגלו חשפה את הלפני ואחרי של הניתוח בטן שלה. את היית חושפת גם ככה? חושבת שעדיף לספר או להסתיר?
"אני גם חשפתי, אני גם עשיתי מתיחת בטן. אם אני עושה אני משתפת. אני לא מאלה שרואים אותי פתאום שונה ואני אומרת להם 'הכל לבד'. שבועיים אחרי הלידה העליתי תמונה עם חולצת בטן ועלו כתבות בכל האתרים 'עינב בובליל שבועיים אחרי לידה נראית ככה', עם בטן שטוחה והכל. אבל לא רציתי שאף אחת תרגיש לא נוח בגללי והעליתי סטורי ואמרתי לעוקבות: 'בנות, אל תשכחו שאני עם מתיחת בטן. זו לא בטן רגילה, אין לי עור עודף, אין לי תאי שומן, הורידו לי אותם בניתוח. הבטן שלי גדלה ממש מעט בחודש תשיעי ונראיתי כמו בחודש רביעי, ועדיין, מישהי אחרת עכשיו יושבת בבית ואומרת אני אחרי לידה עם בטן רופסת נשפכת ורואה אותי עם חולצת בטן שבועיים אחרי ומתבאסת. אז אמרתי להן שזה לא טבעי, לא נראים ככה שבועיים אחרי לידה. לטוב ולרע אני אומרת מה שאמיתי. זה מה שהן אוהבות אצלי".