מאפה או נוסטלגיה: למה אנחנו כל כך אוהבים בורקס?

בורקס מהמאפייה של השכונה
רובנו לא זוכרים מתי טעמנו בורקס בפעם הראשונה, כי הוא פשוט תמיד היה שם. במאפייה הקטנה ליד הבית, זו שלשמה יצאנו במיוחד בשישי בבוקר עם שקית נייר חומה ומטבעות בכיס. הריח של המאפים הטריים היה מתערבב באוויר הרחוב, ואנחנו היינו בוחרים בקפידה: גבינה או תפוח אדמה, אולי בולגרית עם תרד או מילוי פטריות. את הביס הראשון היינו לוקחים עוד לפני שיצאנו מהמאפייה, כשהוא עוד חם מהאפייה ומלא בפריכות וניחוחות משכרים.

בורקס הוא טעם של בית
יש משפחות שמריחות ריח של מרק, ויש כאלה שמריחות ריח של בורקס. הוא תמיד היה שם כשלא היה זמן לבשל, אבל רצו שיהיה משהו טעים. וכשהיו אורחים לא צפויים? הוציאו מגש בורקס מהמקפיא, טחינה מהמקרר, חתכו ירקות טריים והכול הרגיש מושקע. אפילו כשלא היה שום רעיון למה לאכול, פתאום צץ לו בורקס עם ביצה קשה, סלט קצוץ וקצת זיתים וברגע נוצר שולחן של שפע.

טקסים של שישי בבוקר: בורקס, עיתון וקפה שחור
לפני שהגיעו הבראנצ'ים והאבוקדו, היה לנו שישי של קפה שחור ובורקס. אבא היה חוזר עם קופסה מלאה מהמאפייה, וכל אחד בבית ידע בדיוק איזה בורקס שלו: בליל של בצק עלים עם בצק פריך ממולאים עם תפוח אדמה, גבינה או תרד. אז נכון שזו לא ארוחת פאר, אבל הייתה בה תחושת ביחד שקשה לשחזר. והכי כיף? לטבול את הקצה של הבורקס בטחינה קרה, במיץ עגבניות של הסלט, או סתם לזלול אותו ככה כמו שהוא.

גם בדור החדש הבורקס לא הולך לשום מקום
אפשר לדבר על סופר פוד, על לחם מחמצת ועל קרואסון שקדים, אבל בסוף ברגע האמת, כשמישהו אומר בא לכם בורקס? אין ספק שמדובר במאכל המנצח. וגם הדור של הילדים שלנו אוכל אותו ממש כמו שאנחנו אכלנו, כי יש בו משהו מנחם, ביתי ולא מתאמץ. כזה ישראלי, משלנו, מזיכרונות של ילדות שלא נגמרת, גם אם אנחנו כבר הורים בעצמנו.

בורקס זה גם רגע לעצמנו
לא תמיד צריך שולחן ערוך או קהל כדי ליהנות מבורקס. לפעמים זה קורה כשקופצים למכולת ורואים את המגש החם שיצא הרגע ולא עומדים בפיתוי, לפעמים זה בורקס אחד שמחביאים בתיק רק למקרה ש… ולפעמים זו הפסקה קטנה בצוהריים עם כוס תה ומאפה פריך שמרגיע את כל מה שהתרוצץ בראש. בורקס הוא לא מאכל שדורש תכנון. ודווקא בגלל זה, הוא כל כך מרגיש כמו שלנו: לא רשמי, לא מחייב, אבל תמיד בול במקום. אולי בגלל זה הוא לא רק אוכל, אלא חלק מהזהות הקולינרית הישראלית. הוא חוצה עדות, שכונות ומעמדות ונמצא כמעט בכל טווח של החיים. מאפייה קטנה בדרום תל אביב, מגש חתוך באירוע משפחתי, ארוחת עשר בתיק בית ספר, או סתם ביס באמצע יום עמוס. בכל מקום הוא מזכיר לנו משהו, ולאו דווקא טעם, אלא יותר תחושה. ולכן, כששואלים למה כולנו כל כך אוהבים בורקס, התשובה לא נמצאת במלית, אלא בזיכרון.