סבך שיקולים ואינטרסים: המצב בניז'ר יכול בקלות להתדרדר למלחמה

בשבועות האחרונים נשמעת ביקורת בישראל על המעורבות של קצינים בכירים לשעבר בביקורת על המהפכה המשפטית, עד כדי כך שיש הטוענים כי מדובר בהפיכה צבאית נגד ממשלה נבחרת. בינתיים, בחלק אחר של העולם מתקיימת הפיכה צבאית אמיתית נגד ממשלה נבחרת.

ניז'ר, מדינה שלא רבים מאיתנו מכירים אותה או בכלל שמעו עליה, היא דמוקרטיה חדשה. החל מ-1960, כשהמדינה קיבלה עצמאות מצרפת, התרחשו בה ארבע מהפכות צבאיות. בדומה למרבית המדינות באפריקה, הצבא הוא המרכיב המשמעותי ביותר בשלטון. בין אם מדובר בשלטון חונטה צבאית ועד להפיכה צבאית של שלטון נבחר.

במצרים, זכורה במיוחד הפיכתו של גנרל עבד אל פתאח א-סיסי לנשיא, לאחר שנטל את השלטון מהנשיא שמינה אותו למפקד ההגנה, מוחמד מורסי. ובחזרה לניז'ר, הנשיא המכהן, או יותר נכון העצור – מוחמד בזום, הוא הנשיא הראשון של ניז'ר שמקבל את השלטון לאחר העברת מקל דמוקרטית לחלוטין. בזום, כנשיא נבחר, החליט לבצע כמה שינויים בשורות הצבא הניז'רי שככל הנראה עלו לו במשרתו ולניז'ר בדמוקרטיה שלה.

את התמיכה הגדולה ביותר קיבלה ניז'ר משני גורמים מרכזיים. הראשון הוא כמובן המערב - ארצות הברית וצרפת. ארה"ב, כמנהיגת המערב והדמוקרטיה הגדולה בעולם, רואה את קידום הדמוקרטיה כערך עליון והכריזה על תמיכה בממשלה הנבחרת והעומד בראשה. צרפת, לשעבר המעצמה הקולוניאליסטית ששלטה באזור וכיום סוג של פטרון, בדומה ליחסים של צרפת עם לבנון. כצעד ראשון הקפיאה צרפת יחד עם האיחוד האירופי את הסיוע לניז'ר – מה שיכול להוביל למחסור אדיר במשאבים.

התמיכה השנייה הגיע מ-ECOWAS – האיחוד הכלכלי של מדינות מערב אפריקה. האיחוד הודיע על אולטימטום: שחרור הנשיא הנבחר בזום עד ה-7 באוגוסט (אתמול), אחרת ישקול את צעדיו. בין היתר דובר על פלישה צבאית של הארגון על מנת להחזיר את הסדר על כנו. האולטימטום פקע, ראשי ההפיכה ארגנו מפגן תמיכה ענק בבירה ניאמי, וביום חמישי יתכנס ECOWAS לישיבה חירום באבוג'ה, בירת ניגריה. החלטה על פלישה צבאית יכולה לערער את היבשת לאחר שמדינות כמו בוריקנה פאסו, מאלי וגאנה הכריזו שאם ניז'ר תותקף, הן יתייצבו לצידה.

למלחמה כוללת במערב אפריקה ישנן השלכות רחבות היקף. מערב אפריקה הוא אזור עשיר במשאבי טבע. למרות שמדינות אפריקה נעות בטווח שבין שלטון דיקטטורי לבין חונטה צבאית, הן עדיין אחראיות על אספקת משאבי טבע משמעותיים למערב. ניז'ר לדוגמה, מוקד המריבה, עשירה באורניום.

ניז'ר הינה הספקית הגדולה ביותר של אורניום לאיחוד האירופי, המשמש בעיקר לייצור אנרגיה גרעינית וחשמל. יש כמובן עוד שימוש לאורניום, אתם יכולים לשאול את האיראנים. משאב טבע נוסף הוא נפט – ניז'ר ושכנתה בנין עומלות יחדיו על צינור נפט שמקורו במזרח ניז'ר וסיומו בנמליה של בנין. למה זה מעניין כל כך? כי את הפרויקט הזה מממנת סין כחלק משאיפתה לדריסת רגל והשפעה עולמית.

אלמנט נוסף שחשוב לדון בו הוא הסימפטיה האדירה של תומכי ההפיכה בניז'ר כלפי רוסיה, שבאה לידי ביטוי בהנפת דגלי רוסיה ע"י תומכי ההפיכה. רוסיה, יורשת ברית המועצות, נתפסת בעיני רבים באפריקה כמשענת נגד לקולוניאליזם המערבי. דהיינו, אנשים רבים רואים בהשפעה המערבית המשך ישיר לקולוניאליזם - אולי בצדק. לכן, הם מחפשים תמיכה נגדית ומוצאים אותה במוסקבה.

כיום, ספק אם רוסיה יכולה לתמוך באופן ממשי בחונטות צבאיות באפריקה בעקבות הסתבכותה במלחמה באוקראינה – אבל כל השפעה שלה על מדינות בעלות משאבי טבע אדירים יכולה להיות בעייתית. צריך לזכור שרוסיה בעצמה שופעת במשאבי טבע ונמצאת כרגע תחת סנקציות מערביות חריפות. אם רוסיה תצליח להשפיע על אספקת האורניום לאיחוד האירופי, האיחוד ימצא את עצמו בבעיית אספקת אנרגיה לא מבוטלת.

בתוך סבך השיקולים והאינטרסים יש לזכור שמדובר במשבר שיעלה בחיי אדם. בין ניסיונות ההשפעה הסינית והשתלטות כלכלית אל מול תמיכה אמריקנית בערכי הדמוקרטיה; בין ניסיונות של צרפת לכפר על הקולוניאליזם ועד לבחישתה של רוסיה במשבר – הקהילה הבינלאומית חייבת לקחת בחשבון כי מלחמה אזורית באפריקה תגבה את חייהם של אלפי בני אדם. אזרחים, בינהם נשים, זקנים וטף יהרגו ויישחטו על לא עוול בכפם. המעט שהקהילה הבינלאומית יכולה לעשות למען היבשת שנשארה מאחור הוא ניסיון בלתי מתפשר להשגת פתרון.

יוסי מצרי הוא קשב בדסק החוץ של חדשות 13