הליהוק של "גיבורי האופנה" מצוין - אבל נראה כאילו משהו הסתבך שם בדרך

לכל אדם יש סיפור, אבל אז הגיעה תעשיית הריאליטי ותרגמה אותו לרייטינג. היגרת למדינה זרה בגיל 8 והתחלת לעבוד בתור מוכר בדוכן מיצים? ברכותיי! אתה מועמד להשתתף בתחרות זמר. אימא שלך הייתה נרקומנית ונאלצת לנקות חדרי מדרגות בתקופת בית הספר היסודי בכדי להביא לחם הביתה? כל הכבוד - התקבלת לתוכנית שלנו! עכשיו בואי נראה אם את יודעת גם לאפות.

אני מודה שלפעמים זה מרגיש מאולץ מדי לצפות בסדרה שמקדשת את הסיפור שמאחורי המתמודד ולא את הכישרון שהוא מביא איתו, אבל יש סדרות שדווקא הסיפור הזה הוא מה שעושה את כל הסדרה - ואני מדברת כמובן על "גיבורי האופנה" שעלתה בתחילת החודש בסלקום TV.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• כריס נות' בריאיון ראשון לאחר ההאשמות על תקיפה מינית: "זה לא היה פשע"
• "הקאתי בפה על הבמה - ואז נישקתי את השחקן שלצידי"
• חזי דין: "אני מאבד את היד שלי - נאלץ לעשות ניתוח באופן בהול"

בתור אחת שהעבירה מאות שעות מסך מול סדרות ריאליטי כאלה ואחרות הקשורות לתחום כמו האופנה "הטופ מודל הבאה", "פרויקט מסלול", ו"אומני הזוהר", ניגשתי לצפייה ב"גיבורי האופנה" דווקא בהתעניינות רבה ועם כמה שאלות שקיננו בראשי: האם ידאגו לתת במה לנשים במידות שונות? האם אנשים בגילאים מבוגרים יותר יזכו גם הם להתייחסות?

"גיבורי האופנה" מתחילה טוב: 33 מתמודדים מרחבי העולם מגיעים לאתר נופש בדרום אפריקה ומציגים מול המצלמה מודל יופי שונה ומגוון. חשוב להדגיש שלא מדובר בדוגמנים, אלא באנשים שחוו סיפור חיים לא פשוט ומתמודדים עם חוסר ביטחון לגבי המראה שלהם. חלקם עברו פגיעה מינית, חיו בעוני ועברו התעללות פיזית ופסיכולוגית. כעת, שואפים המשתתפים להיכנס לקבוצות של ארבעת המנטורים בתוכנית ולהפוך לשגרירי מותג כשהדרך לשם עוברת בשלל משימות.

מצפייה בשלושת הפרקים הראשונים של הסדרה עושה רושם שעניין האתגרים בתוכנית לא באמת מתאים לנקודה הסופית אליה המתמודדים רוצים להגיע. למשל, להתגלש במגלשת מים ענקית ולחשוב על משהו שאת רוצה לשחרר, או לעבור מסלול מכשולים עם גלגלי ים. מה הקשר לאופנה? ובכלל, מי קבע מהו גיבור אופנה? האם מישהו שנושא על גבו סיפור חיים קשה הוא בהכרח גיבור אופנה ויהפוך להיות שגריר מותג כלשהו?

כמו שכבר אמרנו, המתמודדים בתוכנית מגיעים מכל העולם. החל מסודן וגרמניה, דרך ארצות הברית והונג קונג ועד לישראל. כן כן, מקום של כבוד נשמר למשתתפת הישראלית שני כבודי, שחושפת בחינניות מול המסך את הפרעות האכילה שלה ואת העובדה שסבלה מבולימיה. חמושה במלא כריזמה ומבטא קל, מצליחה כבודי לקבל את זמן המסך שלה כמו שצריך כבר בשלושת הפרקים הראשונים.

ואם כבר גאווה ישראלית, אז בין שלל האורחים שצפויים לקחת חלק בחוויה נמצא גם צלם האופנה הישראלי עדי ברקן, שיעניק את הזווית שלו לעניין הרחבת מודל היופי.

מי שעוד משך את תשומת ליבי היה מנחה התוכנית - הלא הוא חבר להקת הבנים "בקסטריט בויז" איי.ג'יי מקלין. יאמר לזכותו שהוא כריזמטי מספיק גם בלי רביעייה של גברברים מאחוריו. מעבר לזה, היה מקסים לראות אותו במהלך הפרקים משתף בחוויות האישיות שלו ובמלחמה בהתמכרות לאלכוהול.

בשורה התחתונה אין כל ספק: הליהוק מצוין - אבל נראה כאילו משהו הסתבך שם בדרך. יכול להיות שאם המשימות היו אחרות היינו זוכים לכמה רגעי ריאליטי טובים יותר ואפילו סוחטי דמעות. אני בכל אופן אתן לזה עוד פרק אחד או שניים. אולי הם בסוף יפתיעו לטובה.