הישרדות: השם איך נתתי אמונה?!

להחליף לווידיאו

קורנת

אמנם זה היה ללא ספק הפרק של עדי, "אני סובלת מאמיתיות", ברגר, אבל יש עוד כמה סוגיות שעלו בפרק הזה כמו למשל: האם זה נעים לראות חבורת צעירים מחרימה בן אדם מבוגר? (רמז: לא), מתי רז יתחתן ברבנות עם אוכל? אחרי כמה הערות ורד יכולה לשלוח מישהו למזכירות האי להירשם? וגם: אם לשקר אין רגליים ולאמת יש, כמה נעלים המשפט הזה צריך?

 

אז מה היה לנו - השבטים חוזרים מהמשימה, רז נרגש כמו כלה סמוקת לחיים לקראת המפגש שלו עם אורז, "זה הרגע הכי מרגש בשבילי במשחק", הוא לא יכול להוריד את החיוך מהפנים, הוא סופר את הדקות כמו שהוא סופר את הקוביות שלו בבטן, הוא עומד מעל הסיר ומתבל אותו בקצת ריר רז ניסים משובח, בעוד חבריו לקבוצה נתקלים בחרדת ביצוע ובינתיים לא מצליחים בכלל להדליק את האש (אין אש= אין אורז= אין שפיות= לרז כהן).

 

>>לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

הישרדות: ישבנים לוהטים ופרומואים שקריים
הישרדות פרק הבכורה: מסיבת פיג'מות על חוף הים

"להיות איתה עונה 2": ולהיות גם הסטריאוטיפים שלה

 

 

ורד

אמרתי או לא אמרתי?

 

ואם כבר מדברים על אש, לחברת השבט ורד יש רעיונות מאוד מדויקים על איך מחוללים אש ואיך נכשלים בכך: עושים מהר וחזק. לא מחממים את הקצה, כי הוא מתחמם ומתרכך. אפילו אני כבר הבנתי, אבל כנראה שהבנים לא הבינו/בוחרים לעשות את זה בדרך שלהם/ רוצים להוכיח שהם לא פוחדים מהתרככות של האמצע.

 

ורד לא מוותרת על המשנה שלה ואנחנו רואים אותה גם בחשכת הליל חגה מעליהם וחוזרת: "לא לחמם קצרים את האמצע, אמרתי או לא אמרתי?" תראו, כל מה שאני יודעת זה שאם מישהו יגיד לי אי פעם: "אמרתי או לא אמרתי" זה יהיה כנראה המשפט האחרון בחייו שאמר לי, או לא אמר לי. ואכן החבורה הננזפת מאבדת את הסבלנות ואנו מקבלים את ריב העיניים הירוקות הזוהרות בחושך הראשון לעונה. מזל טוב. אח"כ מעיין תקלע לסיטואצייה שכאילו לקוחה מסרט האימה "הריכולים 3", בה תלחשש על ורד שהיא שתלטנית ואילו ורד שלנו שוכבת ממש מאחוריה בעלטה ושומעת כל מילה.

 

עדי

מופע "השם איך נתתי אמונה" עולה בברודווי

 

בינתיים בצד השני של האי - השבט חוזר למחנה ועדי נואמת על שנאת האויב והצורך להחלישו (שמה זהבה גלאון בקלפי בדוק), אבל עדי מרגישה שרז זהבי מתרחק ממנה ומחליטה שפתאום מציק לה בגב, אה - זה מהסכין שהוא תקע שם. משם הדברים עוברים אסקלציה מדהימה במהירותה לזעקות שבר אל השמיים: "השםםםםם השםםםם, איך נתתי אמונההההההה בבן אדם כזה קטןןןןןןןןן", בעוד שזהו אכן מחזה דרמטי מרהיב, שיילמד בבגרויות בספרות במקום "אנטיגונה", עדיין זהבי, אמיר ובעצם כל חברי השבט - רק רוצים שעדי תשתוק קצת; חלק מטעמי הגיינה שמיעתית, חלק מטעמי אסטרטגיה משחקית אבל לכולם רצון משותף והוא: "עדי, ששששששש".

 

כזכור, אמיר מחזיק את עדי קרובה כי היא "כלי שיכול לשרת אותו", עדי מצידה רואה באמיר את "הזכייה האמיתית במיליון, חבר אמיתי לחיים" - נו חברים, מצאתם פה איזה שביב של דיסוננס? לא רחוק היום שעדי תבין שהחבר האמיתי לחיים כנראה לא יאשר אותה אפילו כחברה בפייסבוק ואז סביר להניח שנקבל את פרק ב' במחזה הדרמטי: "השם השם, איך נתתי אמונה - הארמגדון".

 

שגיא

אהבה באוויר

יש את אלה שרבים וצועקים ויש את אלה שרעבים ובוכים והם: אני, רז ניסים כהן ושגיא ביטבוקס. שגיא יושב לשיחה צפופה עם מעיין (רק לי החיבור הזה נראה לא קשור?) ומספר לה על ילדותו כילד שמן ופורץ בבכי כשהוא נזכר בלילות שבכה בגלל המצב. מעיין המתוקה מחבקת ומנחמת ושואלת אם הוא "בוכה על הילד שהילדים הרעים העליבו". מה אני אגיד לכם, אם נותר ביניהם עוד מתח מיני אחר כך זה באמת נס משמיים.

 

משימה

משימת החסינות

זוארץ מציג לראווה את שרשרת החסינות האישית ואת שני הסנט של השוביניזם היומי שלנו: "הנה שרשרת החסינות, אין אף אישה שלא תשמח לענוד אותה", הבנתם? כי בשביל אישה זה אקססורי שבטי מדליק שהיא תשמח לענוד. בכל אופן, לקו הגמר מגיעים טניטה ורז זהבי, זהבי מנצח וכל חברי השבט ללא יוצא מן הכלל הולכים לברך את טניטה, על כך שהגיעה ממש קרוב. עוד לא ממש הבנתי למה כולם שונאים את רז אבל אני מצטערת לומר - זאת לא התנהגות. מהלך כזה הוא חרם מוצהר, התעלמות מופגנת, פאסיב אגרסיב של "תשתתף, תזכה אפילו - אבל אתה לא קיים מבחינתו, אין לשום דבר שקורה אצלך משמעות במציאות של הקבוצה", זה הארד קור. לא ברור לי מה עשה זהבי, אבל ברור לי שזה היה מוגזם ולראות אותו הולך למים לבכות היה די שובר לב.

 

ציטוטים

מועצת שבט

החדשות הרעות: זה היה משעמם מידי, אני מודה שלא עקבתי אחרי כל מה שנאמר; לצפות במועצת השבט הראשונה הרגיש כמו כמו זום אין על קומץ נמלים שנלחמות על איזה פירור יבש של פיתה. החדשות הטובות - עדי הודחה ולא הפסידה הזדמנות אחרונה להגיד שהיא אמיתית שלוקה באמיתיות של האמת. א.מ.ת.

 

רגעים לציטוט:

רז ניסים כהן: "מתחילים לצאת לי ריבועים שלא הכרתי", גם לי רק ההיפך

 

רז על אורז: "ליטפתי אותו, חיבקתי אותו", אהבה של פעם בחיים

אמיר על עדי: "אם היא יכולה לסתום את הפה שלה ולהשתזף זה יהיה נחמד", איך אומרת עדי - חבר לחיים.

 

עדי לזהבי: "ניסית ללבן אותי", זה כמו לסבן רק עם יוגורט?

מגיסטו: "אני רוצה לשחרר את זהבי", מנגיסטו המתות חסד בע"מ

מנגיסטו: "שייסלח לי אלוהים אני לא סומך על זהבי", תקשיב, אין מצב שאלוהים סולח על זה

עדי: "לשקר אין רגליים ולאמת יש רגליים ובשביל ללכת צריך שתי רגליים", אמיר: "טוב בסדר"

עדי: "לא הייתי בהכחשה של עצמי עם עצמי, הראיתי את עצמי", רק על עצמי ללרלר ידעתי