רוצים להכיר את טופאק? אל תראו את הסרט החדש עליו

ילדות

אני הייתי נערה בשנות ה-90 משמע: הייתה לי הזכות לגיל ההתבגרות בתקופה בה עדיין קנינו ושמענו דיסקים במלואם; הפלטות הכסופות האלו היוו את מרכז חיינו פחות או יותר ונאחזנו בהן גם לאחר שכללו יותר שריטות ממוזיקה. חלק הארי של הפלטות הכסופות שהיו בבעלותי היה של טופאק שאקור, אותו גיליתי קצת לפני גיל 15 וספק התאהבתי בו ספק רציתי שיהיה אבא שלי.

טופאק היה גוש כריזמה מרוכזת, מלא סתירות פניומיות: כדור של זעם אבל חייכן, חצי משיריו היו על 'זונות ושרמוטות' והחצי השני להיטים כמו שיר הלל לאמא שלו ושירי העצמה נשית ("keep ya head up"), שירים על כך שהוא טובע בדולרים והצלחה, לצד שירים נוקבים חברתית כמו למשל "brenda's got a baby" - שיר על ילדה בת 15 שנכנסת להריון בו טופאק מסביר להדיוטיות: "תנו לי להסביר לכם איך זה משפיע על כל החברה שלנו" איזה ראפר לפני טופאק ביקש בשיריו "להסביר איך משהו משפיע על כל החברה?" אף לא אחד.

>>לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

הישרדות: ישבנים לוהטים ופרומואים שקריים

וונדר וומן ביקורת: גל גדות היא הרבה יותר מגאווה לאומית

טופאק שאקור היה מרענן יותר מלימונענע ביום שרבי - גבר, ראפר, כוחני, על גג העולם - שנעמד בצד שלך

שאקור מוצג בסרט כדמות כמעט שרירותית, בין הסתבכות בקרב יריות אחד למשנהו הוא משחרר איזה דיסק פלטינה כפול, על הדרך כזה, כמו שקורה לכולנו לאורך החיים

עדי

טופאק בסרט מוצג כדמות כמעט שרירותית; בין הסתבכות בקרב יריות אחד למשנהו הוא משחרר כמה סינגלים, איזה דיסק פלטינה כפול (!) על הדרך שכזה, כמו שקורה לכולנו לאורך החיים. אבל מה שמקבל את מלוא המשקל (וגם זה מוצג בצורה שטחית ומתישה) זה ההסתבכויות ששאקור היה מעורב בהם והמשפטים שעמד בהם, נדמה כאילו מבזקן חדשות מתחיל נכנס לוויקיפדיה שינן כל אירוע ואירוע בו היה מעורב ועשה סרט מנ"צדיקים עם קצת מוזיקה ברקע. בלי שום חדווה אמנותית משל עצמה (קולנועית) או חדווה מהאמנות של שאקור (המוזיקה).

גם השחקנים בסרט חסרי משמעות או איפיון - דנאי גורירה, מי שמשחקת את אמו של טופאק בסרט היא ההגדרה לאיך לא משחקים משחק דרמטי וכמעט נדמה שהיא עושה פארודיה בכל סצינה בה היא משתתפת, חבריו של טופאק למותג ההקלטות הם קלישאה של ראפרים קשוחים וטופאק עצמו (דימטריוס שיפ ג'וניור) לא מביא שום ערך מוסף לדמות מלבד היותו בהחלט דומה לו מבחינה חיצונית.

שגיא

לאורך כל הסרט, למי שמכיר את דמותו של טופאק ואת המוזיקה שלו, ברור שמה שקורה לנו כקהל זה שאנו מכלים את זמננו על המחזה חיוורת, מטושטשת, טיוטה על טיוטה על טיוטה - של הדבר האמיתי. אנו משוועים שהסרט יניח לנו לרגע ויהיה איזה קטע דוקו מהופעה או שיר בביצועו של טופאק המקורי ולא השחקן נטול הכריזמה ורווי המניירות.

כשלוקחים דמות כה מפוארת וכריזמטית ועושים עליה סרט ברור מראש שנכנסים למלכודת מסוכנת של חיוורון לכן כדאי וראוי, אם לא שוזרים בסרט שלל דשן של קטעים דוקומנטריים - לפחות לייצר איזו אמירה, להראות זוית, או אפילו סתם להיות שיר הלל לכישרון - אבל בסרט " All Eyez on Me" - שום דבר מהנ"ל לא מתרחש. אם אתם אוהבים את המוזיקה של טופאק או רוצים להכיר, עשו לעצמכם טובה - ותרו על הסרט, לכו ליוטיוב.

"כל העיניים עליי" - 1.5 כוכבים