תם הקסם, הלך הפלא: העיבוד החדש של "ילדות רעות" מאכזב
התגובות קוטלות, המעריצים המומים - ואפילו בהקרנה שנכחתי בה, אחת הנשים הזדעקה שהיא "רצה לראות את המקור כי הרסו לי את הסרט!". ובכל זאת, הגרסה החדשה של קומדיית הנעורים האייקונית לא כזאת נוראית, אבל גם לא באמת תורמת משהו. היא בעיקר סתמית, מעט מיותרת - ומעוררת געגועים לקניון | ביקורת קולנוע
20 שנה עברו מאז שקומדיית הנעורים "ילדות רעות" עלתה לאקרנים, זכתה להצלחה פנומנלית והפכה לקאלט. לא בכדי הסרט הזה נחשב לאחד מסרטי הקומדיה המצליחים ביותר בכל הזמנים, ואף הגיע למקום השני ברשימת "50 סרטי קומדיות הנעורים הטובים ביותר" של האתר IMDb. יוצרי הסרט, ביניהם אחת הכותבות והשחקניות בסרט טינה פיי, החליטו לקחת את ההצלחה שלב נוסף קדימה, ויצאו במחזמר המבוסס על הסרט האהוב. דבר הוביל לדבר, והמחזמר קיבל לאחרונה עיבוד קולנועי מחודש, המותאם לדור הטיקטוק.
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- "אי אפשר להמציא את השיט הזה": ההופעה שמעוררת סערה
- תקרית בסט הצילומים: השחקן נפצע ופונה לקבלת טיפול רפואי
- קצת נחמה בימים קשים: יום הקולנוע הישראלי חוזר
את הסיפור המרכזי כולנו מכירים: קיידי הרון, נערה מבריקה שמשפחתה עברה לאפריקה, למדה בחינוך ביתי. כששבה המשפחה לארצות הברית, למדה קיידי על בשרה שבית הספר התיכון שבו היא לומדת קשוח יותר מהסוואנות באפריקה. היא לומדת להכיר את חוקי בית הגידול החדש שלה בדרכה למימוש עצמי וקבלה קבוצתית.
היא מתיידדת עם זוג ילדי אמנות מגניבים מדי לבית הספר, ג'ניס ודמיאן, שמעודדים אותה להחדיר את עצמה לתוך הקליקה של רג'ינה ג'ורג, הלא היא מלכת "מועדון הפלסטיק", בכדי ללמוד את כל סודותיה. קיידי עושה זאת והסיבוכים הרגילים מתרחשים, כולל רומן עם האקס של רג'ינה, ארון שובר הלבבות, בגידה, התגברות, חרטה, וניצחון. אין ספק שמדובר במתכון לסרט נעורים מוצלח.
הצופים בקהל היו מחולקים לשניים – כאלה שהגיעו לבושים בוורוד (למרות שהיום לא יום רביעי) ושרו את כל השירים בסרט בקולי קולות, לבין כאלה שפשוט יצאו באמצע כי לא הצליחו לסבול את החרפה. "הם הרסו לי את הסרט!", אמרה אחת מהצופות בקולנוע בקול, שנייה אחרי שהוא הסתיים. "אני רצה הביתה לראות את הסרט המקורי. מה הם עשו פה?", זעקה מישהי אחרת. באופן מפתיע, מצאתי בקהל גם נוכחות גברית חזקה - כי מי אמר שכל קומדיה רומנטית הופכת לסרט בנות בלבד?
באופן אישי, יש לי רגשות מעורבים לגבי הסרט החדש. שכן, קאסט השחקנים היה דווקא לא רע בכלל, מלבד הליהוק של אנגורי רייס לתפקיד קיידי, שלדעתי החליש את העיבוד המחודש. אהבתי מאוד את הליהוק של רנה ראפ לתפקיד רג'ינה, ואת פיליפס ביזי המעולה לתפקיד אמה שמנסה להישאר צעירה ומעודכנת בכל מחיר. אי אפשר להתעלם מהליהוק הפנטסטי של אוונטיקה ונדנאפו המצוינת לתפקיד קארן, חיילת בצבא הפלסטיק של רג'ינה.
לדעתי, הפיכת טינה פיי, המגלמת את מיס נורברי לבת זוגו של המנהל דובאל (טים מדואס) הייתה מתוקה, הרי גם בסרט המקורי כולם הרגישו את המתח שיש ביניהם. אגב, גם השילוב הפתיע של לינדזי לוהן בתפקיד אורח בסרט גרם למעריצים השרופים למחוא כפיים בהתרגשות.
באותה הנשימה, אי אפשר להתעלם מהמוזיקה בסרט, שהרגישה מאולצת ולא מקדמת את הסיפור באמת. אני אוהבת סרטי מחזמר, אבל לא חושבת שכל סרט יכול להפוך לכזה בכוח. זה לא טבעי. מלבד שיר אותו ביצעה השחקנית אאולי'אי קרוואלהו הפנומנאלית שמגלמת את ג'ניס - כל שאר הנאברים הרגישו ריקים ומנותקים.
קשה גם שלא לשים לב לניסיון האובססיבי כמעט להכניס בכוח אלמנטים הקשורים לדור המקדש את המסך הקטן: אתגרי טיקטוק, פילטרים, ריילסים וגם קצת סטורי טיים. הרגשתי שאני גוללת בפיד בטיקטוק. חרושת השמועות שיש בכל תיכון עברה לרשתות, והפצת הפייק-ניוז אכן קלה יותר מתמיד, וזה מה שניסו להראות כאן.
בו זמנית, הקניון - שהיה למוטיב מרכזי בסרט המקורי והרבה סצנות התרחשו בו - נעלם כלא היה. זה מה שמדגיש לנו עוד יותר שמדובר בסופו של עידן. ועדיין, למרות שהסרט היה מאוד ארוך (שעה ו-52 דקות) הרגשתי כאילו הורידו קטעים חשובים שמניעים את העלילה לטובת עוד נאבר מוזיקלי לא מוצלח.
בשורה התחתונה, אני מודה שלא מדובר באסון קולנועי והכותבים עבדו שעות נוספות בשביל לשלב תוכן חדש ולשמור על כל מה שישן וטוב, אבל היו לי ציפיות גבוהות, ולצערי הסרט הזה לא עמד ברף. לכן, לא הייתי משקיעה והולכת לצפות בו בקולנוע - מקסימום חכו שזה יגיע לצפייה חינם ב-VOD .